אדם מחפה על סודו, באמונה שאחר כך  - יחסר.
הוא מקיף את עצמו מכל עבר, בתלאות,
שיהיו משכבר.
הוא פורץ באחת את הדרך, אל לב הקורא התמים,
ונוטל הסמכות לידיים, ואז - משנה כיוונים.
אדם מתחלחל מן הרגש, ואותו ממהר להסתיר.
וחיה בו תחושה נטרפת, להסביר, ולהיות רק צעיר.
הוא חושש קצת ממה שיגידו, אבל, נאמן לדרכו.
השנים יעברו ויזכירו, מה היה, בחייו, במותו.
ועולים כיוונים מן הפתח, כאשר הוא מחליף כיוון
ודוהר אל רכבת הנצח, ומוסיף לחרוז עוד גיוון.
משחק במילים, משתטה קצת, המסך לבסוף יורד,
כל חייו הוא פחד מן המוות. המוות כעת, לא פוחד.
אדם לא כותב צוואה. ולא מחלק שום רכוש.
כוחו נגזל בהתמדה. כבר לא מתמודד עם יתוש.
החיים הקשים כבר עוברים לו.
עוד קושי כזה, לא יידע.
יעמדו תובנות ויסבירו, שהיה בחייו, אגדה!
את אפרו לא שרפו או הסתירו. ירד הוא לקבר, שלם.
הנפש יצאה למסע עד. הרי רק גופו ייעלם.
המילים ששרדו לא יסתירו, שמשון בגופה של אשה.
ובא האדיר ולקח לו, גם אותו - ללא כל בושה.