אוחז בכתפה
החשופה, המנומשת-
שדה חמניות לאחר הסערה
ילדי האצבעות רצים בין הרגבים
מחפשים גרעינים לקלות.
אל תשכחי , גורגיה
שלחיי הסוכר
ושדי החלב שלך
הם הקפה הבוקר שלי.
גמכה אותי
בכרית וצוחקת
כמו ים מסתחרר
ידיה רוצות לשחות
וגופה מבקש חוף,
כותנת הלילה נופלת ממנה
חושפת את מה שאף לא הסתירה
גורגיה, שהחיים יהיו מתוקים
ממה שאפשר
שיחנקו אותנו
יום אחר יום
כמו שאת
כשאת גומרת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.