יעקב עבד ברחל שבע שנים וקיבל את לאה תחתיה, אך הדברים אינם
כה פשוטים. התנ"ך אינו מגלה הכל.

רועה צאן:
איזה מסיבה, הראש שלי מתפוצץ, כמה שתייה, כמה אוכל. כבר מזמן
לא שתינו כל כך הרבה ומי שתה הכי הרבה? יעקב, מגיע לו, כבר שבע
שנים הוא עובד קשה כדי להגיע ליום הזה, והוא זכה בכל הקופה.
הבת של הבוס ועוד כזו יפה, גם אני הייתי מוכן לעבוד בשבילה שבע
שנים. באוהל המשתה כל הגברים יחד רקדנו דבקה עם יעקב על
הכתפיים, שתינו והשתוללנו. בחור טוב הוא יעקב, רועה מעולה,
"אין עליו". בכבשים אין מבין גדול ממנו, בזכותו העדר בריא
ופורה. הלוואי שגם הוא יהיה בריא ופורה.

פועה האם:
אני לא יודעת אם לבכות או לשמוח, אתמול מסר לבן בעלי את רחל
ליעקב לאישה. היא עדיין ילדה, כבר שבע שנים אני מצפה שיקרה
משהו שיפר את ההבטחה של לבן ליעקב הנוכרי הלז שבא אלינו מכנען.
נכדו של אברהם, האיש הקשה ההוא, ובנו יצחק הנוכל. אמנם הם
קרובי משפחה אך הרבה סיפורים מוזרים מספרים עליהם, כנראה
שלפחות חלקם אמת. כל השטויות האלה של עם נבחר וארץ מובטחת, מה
רע להם פה בחרן, ארץ ירק ועדרי צאן בשפע. מה יהיה כעת, לאה
בכורתי לפרקה כבר הגיעה ועדיין יושבת היא באוהל הבתולות. לבן
שלחה אל פדן עם הצמר דווקא ביום החתונה, כדי למנוע קנאה ולזות
שפתיים. האם ייקח יעקב את רחל ויסע עמה לכנען ונגזר עלי לאבדה
לנצח. האם תעמוד רחל הרכה והעדינה בקשיי הדרך והנישואין? האם
תצלח דרכה ללא התרפים. רחל בתי, מי ייתן ותדעי אושר ובטנך תהא
פורייה.

לבן הארמי:
איזה משתה, איזו שמחה, מכל העמק הגיעו לחתונה, אפילו בעואל
השוע הגדול הגיע עם כל בניו. כבוד גדול עשו לי בכפר. כן, כך
יאה לי וכך נאה לי. ארבעים כבש שחטתי וארבעים כדי יין מזגתי.
אין אחד שנשאר פיכח בסוף הערב. גם לא יעקב החכמולוג הזה. אכן,
הוא הרבה את צאני והעשיר אותי, אך גם חלקו לא נגרע. את כל
העקודים והנקודים לקח, ולמען האמת הם יותר ממחצית הגדיים. אבל
כמה הוא יופתע בבוקר כשימצא את לאה בזרועותיו ולא את רחל כפי
שחשב. לא יעשה כך במקומותינו, להשיא את הצעירה לפני הבכורה.
לכן שלחתי את רחל עם יבול הצמר לעומרי בפדן וסיכמתי איתו
שיעכבה אצלו שבעה ימים ובינתיים ציוויתי על זילפה להכין את לאה
לחתונה.
בתחילה לא רצתה, אך במהרה נתרצתה. היום היא אשת איש חרוץ וחכם
ועתידה מובטח. גם אם תלך עמו לכנען אין מה לדאוג, כי הרי
בזכותי איש אמיד הוא עכשיו. מי ייתן ואזכה במהרה לנכדים זכרים
שימשיכו את השושלת.
באשר לרחל, אינני מודאג כלל, הרי נערה יפה וחכמה היא, רבים
הבחורים שישמחו לשלם מוהר גבוה ולקחתה להם לאישה. כך אזכה
פעמיים.

רחל:
אני יושבת לי כבר שבוע אצל דודי עומרי אשר בפדן, מתמקחת עם
הסוחרים כאן על מחירי הצמר אשר הבאתי עמי למכירה מבית אבי
בחרן.
הלילה ליל חתונה בחרן.
אוהבת אני את יעקב, מהפעם הראשונה שראיתיו ליד הבאר. גבוה,
שחור שיער וזקן, מבטו יציב, עיניו חמות ושריריו המשתרגים. כבר
שבע שנים מחכה אני, אוהבת ופוחדת, ליום הזה. יעקב כה בטוח
בעצמו, איש דברים, איש מעשה. משכמו ומעלה מכל הבחורים, איך
אוכל לתת לו את אשר יחפוץ. אני כה קטנה ורכה, הוא כה גדול
וחסון ומוצקות הן ידיו.
כששלחני אבי לפדן באומרו "רחל בתי הקטנה, בלאה בחר יעקב לאישה
תחתיך, לכן אשלחך עם הצמר למען לא יפול לבבך ביום הזה".
מה עלוב הוא רזוני מול שפעת גופה של לאה, עלובה הנני. ביכיתי
את יומי, את עלומיי, את עלבוני.


לאה:
כבר בוקר, נשימתו החמה של יעקב על כתפי, מה רב האושר והשמחה,
איזה גבר, כמה עדין, כמה חזק. ידיו על גופי, דרכו כל עצב, פרטו
על כל מיתר. עודני חשה את צמרמורות העונג בכל גופי, עם בואו
אלי בליל כלולותינו. ידעתי שאותי באמת אהב, שאליי ערג, הן רחל
כה קטנה ושדיה כשדי נערה - ואני כולי אישה. עיניי הרכות,
עגלגלות ירכיי, שפע מותניי וכובד שדיי, כגפן הפורייה בשדות
חורן.
מה מאוד שמחתי באבי באומרו: בך לאה בחר לו יעקב לאישה תחת
אחותך הקטנה רחל.
לבי עמד להתפוצץ משמחה ומאושר, הן שנים אני עוקבת אחריו.
ממסתורי באוהל, לבי יוצא אליו בכמיהה. קנוא קינאתי לאחותי רחל
על שאותה בחר לו לכלה. על משכבי בלילות ראיתיו בזרועותיי. קצה
זקנו מדגדג את לחיי. בערה בי אש התשוקה.
אלך איתו לכנען, אל בית אביו, אקח לי לאלוהים את אלוהיו, אלד
את ילדיו, אהיה לו אישה ושפחה. אוהב אותו עד סוף ימיי.

יעקב:
איזה כאב ראש! איזו בושה! איך השתכרתי אתמול כמו אידיוט. בבוקר
אני מוצא עצמי במיטה נשוי עם לאה במקום עם רחל אהובתי.
שבע שנים עבדתי כמו חמור אצל לבן, כמה השפלות ספגתי למען היום
בו אוכל לקחת את אהובתי רחל לאישה.
כמו נער צעיר השתכרתי, מרוב שמחה ואושר, עד שלא ידעתי להבחין
בין רחל ללאה. הנוכל הזקן הזה הכניס את לאה למיטתי במקום רחל.
עכשיו בבואי בה אין דרך חזרה, עליי לקחתה לי לאישה.
אין לכחד, היה זה לילה מענג, מלא הפתעות, "שבע יפול צדיק
ויקום". שבע שנות נזירות פרקתי אמש עם לאה. היא הייתה רכה
ועוגבנית. גופי נמס אל גופה, עלומיי וחלציי שוררו בה שיר
אהבה.
כל אותו הלילה "הפנים פני רחל והגוף, גוף לאה". לבי יוצא אל
אהבתי, אל רחל. לובן פניה, עיניה הבורקות, מותניה הצרות, שערה
השחור הגולש גלים גלים.
אהבתיך רחל אהובתי, לא אעזוב בית אביך בלעדיך, אעבוד בך עוד
שבע שנים.