פרצוף שיכור, טהור הגנים,
בתוך ביצת הניבלונגים.
כמו השפיץ המזדקר
מתוך האי אלכסנדרפלאץ,
פרצוף שלי ולא אחר.
רועד משכם ועד זין במעילי המפוחלץ.
ברלין. פרבר. כולם ברברים.
יותר נכון רק הרשם כזה.
צוותים של ניגרים פשיסטים,
בתחנת ה-U  עומדים. בחור רזה,
משקף, משקיף. מבט קצת אליטיסטי,
מציץ מאחורי "ברלינר" באנגלית.
כולם רזים, זרים לסבל הבדידות.
במקצועי-רשם. סטטוס-פליט.
הכי חשוב בעיפרון זו החדות.
חדות השפיץ והתמונה.
נשאר רק בדל מעפרוני. והמידע?
מוחי הפך למקרנה,
בדיגיטציה לא מי יודע מה חדה.
שוב החדות הגרמנית חודרת
על המאזניים  מול "שדים" רוסיים.
סגידה לניהיליזם מודרני,
רק מובילה להתרוקנות כיסים.
מה שמחזיר את הכדור אליי
עדיין קר ומלאכים אינם חגים
מעל רייכסטאג. אזל המלאי
של אירו, דולר, לירות שטרלינגים.
אני רושם, העיר נושמת
חצות. אבק החטאים.
ובתחתית תרבות השפל -
קרונות הם זכר לתאים.
ששש... מחשבה די מיותרת
עדיף למצוא מקום לישון...