שמעתי חדשות. שמעתי חדשות רעות. וישבתי כאן והשמעתי שיר
זכרון.
זה אמנם לא זכרון שלי, אך הוא כאב כאילו היה בשבילי.
ישבתי כאן וחשבתי, איך עזבת אותי ועוד לא נולדתי.
איך אתה, שהיית מדהים לפי אחרים, השלכת אותי לעולם של אי ודאות
בעוד אני נאלץ לנתב לעצמי את הדרך; ואני לא יודע אם אתה מאיר
אותה או מכוון אותי בסימן.
זה לא היה אמור להיות ככה, זה לא אמור להשפיע כל-כך. אבל
העוצמה נמצאת שם ולא ידעתי אם היא תשתלט עלי או תרומם אותי.
האם אתה היית גורם לשינוי? האם אני הייתי מקבל אותו על עצמי?
אולי לקחו אותך מוקדם בגלל שסבלת כאן, או בגלל שהיעוד שלך היה
יותר מדי גדול בכדי להישאר על הכוכב הכחול הזה שאנחנו קוראים
לו בית.
אולי אתה צריך להיות המדריך האילם שמוביל את הדרך ביער אפל
בעזרת רוחך שמשרה את הפתרון או ההכוונה.
ואיך אדע?
כשעלינו לירושלים, נסענו לכותל. הנחתי תפילין והתפללנו בשבילך,
למענך. למען אותה נשמה שתרחף גבוה יותר. הרחקנו אותך מאיתנו
עוד יותר בגלל אהבה אליך ורצון שתגיע למקום טוב יותר ומהר
יותר.
ואין לי דרך לדעת אם אתה באמת עולה או אם הגעת לשם כבר.
כשפניתי מהכותל והלכתי לכיוון היציאה, פרפר נחת לי על הלחי,
טייל עליה מעט ונופף כנפיו והמריא מעלה. אולי אני לא יודע מה
תפקידך, אם אנחנו מעלים אותך או אם הגעת לשם כבר. אבל אני יודע
שהנשמה שלך איתי, בתוכי ומעלי; ושנישקת אותי, בעזרת הפרפר.




---------------------------------------------------
נכתב ב04/09/05 ומוקדש ל"בציות"