צעדתי בממלכות של החיים והמוות גם יחד, וראיתי את המתים ואת
החיים. בדרכים ארוכות צעדתי, דרכים חשוכות ללא סוף או התחלה,
וראיתי מה שעין רגילה לא יכולה לראות. לא ניחנתי בראיית הנולד,
ומעולם לא הייתי חוזה, כי העתיד לא נגלה אליי, אלא ידע הגורל
עצמו. צעדתי בעולם, וחזיתי באובדן החיים וביצירתם, וכאשר
הסתכלתי על אדם, ראיתי את עורו מתקמט, את עצמותיו הופכות לאפר.
בהסתכלי על נשים הרות ראיתי את לידת בנם, ראיתי את מותן, ואף
את מותו של העובר, כי כך נגזר עליי.
במלחמות רבות צעדתי, במשך שנים רבות, וראיתי את סופן עוד לפני
תחילתן. בעודי צועד על אדמת הקרב חץ לא חדר את גופי, אף חרב או
להב לא חתך את עורי, ושום כדור מעולם לא פילח את נשמתי, כי
לנצח נגזר עליי לראות את הסוף.
ראיתי את גופות החיילים הצועדים מלאי תקווה אל הקרב ספוגות
בשלוליות של דם, עורם חתוך וקרוע. ראיתי מפקדים צורחים פקודות
שידעתי שאין בהן כל טעם.
ברחובות השקטים ראיתי אימהות מחייכות על ילדים שמעולם לא יולדו
להן, ואל ילדים שיקטפו במהרה. ראיתי נשים מתאהבות בגברים
שיילקחו מהן במהרה וגברים מתאהבים בנשים שמעולם לא יזכו לראות
בשנית. וכך חלפתי על פני העולם, בעודי נער בן 16 בלבד, ולנצח
אשאר כך. לעולם לא אזכה לחוות את זה שאני רואה כל הזמן, כי כך
הוחלט מבראשית הימים בהם נוצרתי, וכך יישאר עד סופם בהם העלם.
ובעודי חוזה בסופו של הכל, העצב מקיף אותי תמיד, מעולם לא
הפסקתי לחייך, וצחוק תמיד יצא מבטני, כי זהו הדבר היחיד שמעולם
לא ידעתי את סופו!