כבר התחלנו בחזרות לקראת ההצגה של סוף השנה. בעצם, זה הדבר
היחידי שעשינו בבית הספר, את הלימודים, או כמה מהם שעשינו
בימים רגילים, כבר גמרנו, וגם אם לא, כל מה שכולם התעסקו בו,
המנהלת יעל, המורים וגם אנחנו - זאת ההצגה. אני לא משחק תפקיד
גדול, כי אני לא אוהב להופיע, אני יותר אוהב להסתכל מהצד, אבל
ההורים שלי והמורה לאה נורא רצו שאני אופיע קצת, אז הסכמתי
לעשות תפקיד קטן, של ציפור, וככה אני יכול גם לראות כמעט את כל
ההצגה מהצד וגם אני מופיע כמו שההורים רוצים וככה כולם מרוצים.
חבר שלי - טל, הוא לא מופיע בכלל, הוא לא אוהב הצגות, לא
להופיע בהם ולא לראות אותן. הוא אומר שזה בזבוז של זמן ושעדיף
לקרוא ספרים וללמוד דברים אמיתיים. אני דווקא חושב שלפעמים,
אתה לומד יותר מלהסתכל על אנשים מאשר מלקרוא ספרים.

נשאר עוד שבוע וחצי בערך להצגה, וכבר הקימו את הבמה. זה לא היה
קשה בכלל להקים אותה, כי לקחו את כל הילדים שלא מופיעים, או
שמופיעים קצת, ואמרו להם לעזור בהקמה (מילה מצחיקה - הקמה, היא
מזכירה לי את הגן). ככה גמרנו את זה בצ'יק צ'ק, ותוך כמה שעות
כבר הכל היה מוכן, כולל התפאורה שהילדים שמציירים יפה עשו עם
המורות למלאכה. אבל למרות שאני אומר את זה ככה, כאילו שלא היו
בעיות, זה לא ממש נכון, כי כן הייתה בעיה, אחת שהפריעה לי
מאוד. ביחד איתי ועם טל בכיתה היה ילד אחד, מקיבוץ אחר,
שקוראים לו אורי. אנחנו בכלל לא אהבנו אותו, אני לא יודע בדיוק
למה. אתם מכירים את זה שאתם שונאים מישהו בלי לדעת למה, ואז כל
דבר שהוא עושה מעצבן ומרגיז אתכם, למרות שאם מישהו אחר היה
עושה את אותו הדבר, יכול להיות שזה בכלל לא היה מפריע לכם? אז
ככה זה היה עם אורי. חוץ מזה, יכול להיות שלטל הייתה סיבה
לשנוא אותו, ואני לא שאלתי. בכל אופן, גם הכרנו את האח הגדול
של אורי, אמיר, שמתי שהוא היה איתנו בבית ספר (כשהיינו קטנים),
הוא היה מרביץ לנו וכל מיני דברים כאלה, בקיצור - בכלל לא
אהבנו את האורי הזה. הוא גם לא אהב אותנו, הוא תמיד התחיל מכות
עם טל. אני אף פעם לא הלכתי מכות - לא עם אורי ולא עם אף אחד
אחר.

אז כמו שבטח הבנתם, בזמן שהקמנו את הבמה, אורי לא היה יכול
להתאפק והוא קרא לטל שמן (למרות שהוא לא היה כל כך שמן, אבל
כולם ידעו שהוא שונא שקוראים לו ככה). טל שמע את זה והתעצבן
(טוב, גם אני הייתי מתעצבן במקומו...), והתחיל להרביץ לאורי,
אורי החזיר לו והם התחילו לדחוף ולהרביץ אחד לשני. די מהר אני
ושאר הילדים ניסינו להפריד ביניהם ולדחוף אותם לצדדים שונים,
וחשבנו שהצלחנו, אבל אז אורי, אני לא יודע מאיפה, קפץ לכיוון
של טל עם מספריים פתוחים. טל הצליח לזוז בזמן כדי להתחמק ולקח
סכין יפנית וניסה לחתוך את אורי. בשלב הזה המורים כבר היו
קרובים יותר ומהר מאוד הפרידו ביניהם שוב. הם לקחו את שניהם
למשרדים ואני לא יודע מה עשו להם, אבל נראה לי שאם זה היה
אפשרי היו שולחים את שניהם הביתה לקיבוצים שלהם, אבל זה לא
קרה.

שמעתי כבר על אנשים שדוקרים אחד את השני, אבל לא חשבתי שאפשר
לעשות את זה עם מספריים וסכין יפנית, כאילו שאנשים הם קרטון או
משהו כזה. נראה לי שגם טל ואורי לא באמת רצו לדקור, הם רק רצו
להראות שהם לא מפחדים ושלא כדאי להתעסק איתם. אני לא יודע עד
כמה זה הצליח להם.