עננים מציתים את עפר העולם
מאבכים את שמיו כמקטרת
בלהט טבעת האופק, האור התם
מלחך את נפשי החיגרת.
בערת משואת חטאים נלפתת
באודם הזר הנסגר אל אפלת האישון,
זעקת תהומות כעשן מתמרת
אל יומי זה הזר, האחרון.
איך אדע אלוהיי, איך אגע
בתבונה הנישאת מכל גודל
הן עיניך רואות נפשי הבדידה,
דעתי הנטרפת מחרוז אלי כותל.
יום כיפור, תשרי, תשס"ו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.