בלעתי את גאוותי, את בשרי ודמי,
את חלומותיי
ונתמלאתי בהם עד לגדות עורי

בלעתי את הניירות והידיעות, ספרים
ושירים נוגים. בלעתי את עלבון טיפשות
ילדותי הטמאה והנשכחת כמעט.
את כעסיי, את אושרי, את
האמת שלא נשמעה.

בתוכי
בלעתי הכל, בתוך החשכה הגדולה
נעזרת רק בפנס קטן מתחת לשמיכה
ובלחישה קטנה קוראת לעזרה
רק שלא ישמעו וירפו ממני, אחרי הכל
הרצון הוא להעלם, להתפוצץ מעודפות,
או להתנדף בשקט ולהתמזג עם הרוח.
לבלוע שאריותיי במסווה המסיכה והחושך.


          4.9.05