מיכל אלמוג / שתיקה |
הן לא עוזבות את הכאב.
כמו נדבקות לעצב,
הן פוגעות.
מסמלות הווה שונה
שנגלה בחלומו
של האיש ההוא,
שם.
אני מביט בו וחושב,
בית הקברות נדם,
וכך גם זעקותיו,
נותר כאב עמוק
שייעלם,
רק אם יישבר לשתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|