פרק א' - משה מחולון מופיע בטלוויזיה

השנה היא שנת 1984. כמו בספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול.
אולימפיאדה בלוס אנג'לס.
בצורת ורעב באפריקה השחורה ובאתיופיה.
אופ"ק קובעת את מחיר הנפט ל-29 דולר לחבית.
מייקל ג'קסון זמר השנה. זה עתה יצא מחדר הניתוחים אחרי ניתוח
אף מוצלח נוסף! נדמה שהוא מתחיל כבר קצת להלבין אפילו...
וזמרת פרובוקטיבית בשם מדונה מתחילה לעלות על העצבים של כמה
קתולים.
"מדונה!" שואל כתב רדיו ניו-יורקי, "מה יש לך להגיד לכל
השמרנים שעצבנים עליך?" מדונה מסתובבת, מבסוטה, " אני מה אכפת
לי, אני לא שמה זין, כל קתולי עצבן- נכנס לי עוד מליון דולר
לחשבון הבנק..."


כולם בישראל נורא מתלהבים מהתעשייה האווירית. ממש מקור לגאווה
לאומית.
לישראל, זה עתה חגגה 36, יש אפילו תוכניות לשיגור לווין ישראלי
ראשון לחלל תוך כמה שנים, שלא לדבר על פרוייקט מטוס קרב הלביא-
שעומד לפני סיום.

אפילו האמריקנים בלחץ...
"המטוס המזויין הזה הולך להיות טוב מה- F-16!"- מזהיר היועץ
לביטחון לאומי בשיחה ב-4 עיניים את הנשיא רייגן, "מרוב שהמטוס
הישראלי מתוחכם הם עוד בסוף יעשו לנו תחרות...מנכ"ל ג'נרל
דיינמיקס צעק עלי היום מה לעזאזל אנחנו עושים, אולי כדאי ללחוץ
עליהם לרדת מהפרוייקט, ולתת להם בתחליף את הדגם המתקדם יותר
בזול?"

השלום הישראלי מצרי מתחמם, לאחר הסכמי השלום ופינוי סיני.
משפחה ישראלית
מטיילת בפירמידות ליד קהיר. "וור אר יו פרום?" שואל בעל הגמל
את הילד, הילד עונה "איזראל". חיוך עולה על פניו של בעל הגמל
"או, איזראלי, איזראלי !! וולקם !".

בשלטון בישראל ממשלת אחדות, רוטציה מערך-ליכוד.
מוציאים לפועל תוכנית כלכלית חריפה לעצירת האינפלציה המטורפת,
ומה אתם יודעים זה מצליח! המשק יוצא מהמיתון. במקביל מצליחים
להוציא את צה"ל מעומק לבנון.

יש כאלה, שמדברים אפילו על כל מיני תכניות מעניינות ומקוריות
ומאאאגניבות! רכבת תחתית בתל אביב, פיתוח מאסיבי של הנגב,
השקעות בחינוך, פיתוח  תשתיות...

"וואו!" אומרת ג. יפית.

דברים מתחילים להיראות ממש טוב לישראלים. אבל ממש טוב...

"הגיע זמן באמת", אומרים ישראלים בבתי הקפה של אבן גבירול
וברמת השרון. "הגיע זמן באמת", אומרים ישראלים במצפה רמון
ובדימונה.
"הגיעעעע זמן בייאמיית", אומרים בדליית אל כרמל ובטייבה...



בוקר עולה על השטחים הכבושים בעזה ובגדה. הערבים הפלשתינאים,
האנשים הקיצוניים, האלימים והבעייתיים ביותר עלי אדמות, עדיין
שקטים. שלוש שנים לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה.
הם קצת עניים, קצת חלשים, קצת מדוכאים. לא משהו היסטרי, יו
נואו האו איט איז.
הם רוצים עצמאות, אך מפחדים קצת להרים יותר מדי ראש, אתם
יודעים...יש  כובש ישראלי...די רב עוצמה...לא כדאי להתעסק עם
הישראלים האלה... וחוצמזה, מתרגלים אחרי 17 שנות כיבוש לא? מה
לא ?
על כל פנים: אף על פי שנשללות מהם זכויות אנוש בסיסיות, מוגבלת
תנועתם, פוגעים בהם, ומשפילים אותם מעת לעת חיילי מג"ב
ישראלים- לרבים מהפלשתינאים עדיין טוב יחסית עם הישראלים,
מהרבה בחינות. פה ושם-
משתוללים, אבל סך הכל- לא בדיוק לינץ' או משהו מטורף כזה.

מילואימניקים של הצבא החזק במזרח התיכון בפעילות שגרתית...
פה מרדף בסמטאות עזה, שם קצת מעבירים את הזמן בהסרה עיקשת של
דגלי פלשתין בקסבה של שכם.
"איזה מעצבנים הילדים הפלשתינאים האלה.", אומר רס"ן אבי.
"מתחיל להמאס לי המילואים המיותרים האלה!"

-"יהיה בסדר", אומרים הפלשתינאים במרינה של עזה.
-"יהיה בסדר", אומרים גם היהודים בבתי הקפה באבן גבירול.
-"יהיהבוש בסדרוש דונדום" אומרים גם הטורקים בחמאם באיסטנבול.


יום שישי, 10 אוגוסט 1984. חום אימים, והמאוורר דולק. חדשות
ערוץ 1 בטלוויזיה הצבעונית החדשה שבסלון משפחת לוי ביהוד.

"סימה!" צועק שמעון לאשתו,
"תעזבי הכל, בואי לראות, יש חדשות. ותביאי מהמקרר אבטיח עם
גבינה בולגרית למה אני תיכף נמס פה בחום הזה!"

יושבים שמעון וסימה, נוגסים באבטיח הקר והמרענן. "אך, החיים
הטובים",
אומר שמעון ומדליק את הטלוויזיה החדשה. תוך דקות מצב רוחו
נהרס.
"שוב פוליטיקה?! זה לעולם לא יעזוב אותנו?!".

כתבה במבט לחדשות, על העמדה של אזרחי ישראל בנוגע לבעיה
הפלשתינאית: מראיינים את משה מחולון. משה הוא תומך נלהב של
רעיון ארץ ישראל השלמה.

כתב מבט: "משה מחולון, מה יש לך לומר על הבעיה הפלשתינית?"
"אני מאמין במדינה יהודית על שטחי כל ארץ ישראל ההסטורית".
-עונה לו משה מחולון.
"אבל מה לעשות עם ערביי השטחים"?
-"אפשר וצריך לעשות להם טרנספר". עונה משה מחולון לכתב
הסקרן.
".ואם הם לא ירצו?" מקשה הכתב.
"זו באמת בעיה", אומר בצער משה מחולון, "יכול להיות שנצטרך
להשתמש בכוח, זו מדינה שלנו מלפני 2000 שנה ואין לנו מדינה
אחרת. להם יש איזה 80 מדינות! מה הבעיה? "


אוניברסיטת הארוורד, בוסטון, מסצ'וסטס. סוקרת צעירה ומוכשרת
בשם מינה צמח, זה עתה סיימה את הדוקטורט שלה, בנושא:
"סטטיסטיקה יישומית-פוליטית".

יש לה לגברת צמח רעיון גדול איך לעשות קריירה במדינת ישראל:
סקרים פוליטיים.

"אני לא בטוחה", מסבירה צמח את הסיבה שלקחה הלוואה על מנת
להקים את המכון. "אבל יש לי מעין תחושת בטן מוזרה שזו השקעה
טובה, למקרה שהשלטון בישראל יתחלף כל שנתיים, יהפוך לפתע לא
יציב או משהו מטורף שכזה..."


מעטים הם מומחי התקשורת שזוכרים את הסקר הראשון שערכה.
הסקר נערך בשכונת התקווה וניסה לאמוד כמה "משה מחולון" יש
בשכונת התקווה.





להלן השאלה המרכזית מהסקר המרתק:

"באיזו מידה את/ה מזדהה עם המשפט הבא:

"השטחים שכבשה ישראל ב-67 שלנו לנצח. אם יש לפלשתינאים בעיה עם
זה- הם יכולים ללכת לשתות את המים של עזה!".
במידה רבה              במידה רבה מאוד         במידה רבה
מאוד-מאוד

תוצאות הסקר מפתיעות בכל קנה מידה סטטיסטי: ששלושה וחצי אחוזים
מתושבי שכונת התקווה "מזדהים במידה רבה מאוד-מאוד", ועוד 50%
מאלו שגובהם מטר תשעים ומעלה, שנוהגים לאכול צ'יפס 3 פעמים
בחודש וגם הצביעו לגולדה ב-69- לא מוכנים לחלוק את המידע עם
שמאלנים.
אה, וכמעט שכחתי את טעות הדגימה: פלוס מינוס 4 אחוזים כמובן.

לפי הערכות אמ"ן מחקר אפשר שהסקר השפיע ישירות על מפקדת אש"ף
בטוניס:
"סוהא! בואי תראי איזה משפט גדול קראתי כאן בסקר של אל-יהוד!
נראה לי שאני אגנוב אותו מהישראלים! כול כול כול כול כול
כול..."

כן, יאסר קרא בעיון את הסקר, אהב את המשפט של מינה, ו- 17 שנים
אחר כך גנב לה את הביטוי. המניאק הבן זונה...



בינתיים אצל הפלשתינאים.

תכירו: מחמוד.
ילד בן 10 מכפר מכפר עסירה א-שמאליה. ניחשתם נכון, לא רחוק
משכם.

מחמוד מספר: "אני קצת מפחד מהישראלים החזקים, עם הרובים
והמדים.
האמת, אבל פעם דווקא חייל ישראלי עשה לי סיבוב אצלו בג'יפ עד
למחסום ובחזרה! הוא דווקא היה מאוד נחמד!"

אבל היום שומע מחמוד מהוריו, פטמה ועבד, שישראלים חולמים לגרשו
מביתו ומאדמתו.
איזה קטע. איזה צירוף מקרים, הם בדיוק אתמול שמעו את משה
מחולון, שהציע פתרון לבעיה בדמות טרנספר לסוריה...

אבל מה לעשות, מחמוד הקטן לא אוהב את הסורים. הזיתים שלהם מרים
מדי בשבילו.
הוא מעדיף את זיתי רמאללה.
אין לאף אחד מושג למה. חברו יחיא אומר שהוא ילד שמנת, קצת
מפונק.

"נדמה לי", אומרת פטמה לעבד, "שראיתי פעם את המשה מחולון הזה
כאן בסביבה, במילואים במ"פ בלאטה... סיפר בדיחות לא מצחיקות על
ערבים...
וואלה, זה הוא. מאוד לא נחמד המשה הזה..."
להתראות בפרק ב