לפעמים את עומדת על צוק,
מביטה למטה בכמיהה
לפעמים את נופלת,
את מרפה.
הדרך פתאום נראית כה ארוכה,
והרוח על גופך מכה בחוזקה.
לפעמים את צוללת
בלי לקחת נשימה,
הכי עמוק שאפשר, לפעמים את מגיעה.
את נופלת כאבן, מרגישה כה כבדה
במשעוליו של הים, את שוכבת שרועה.
אך לפעמים את שותקת,
עומדת איתנה,
כעץ השתול עמוק באדמה.
ובאותם רגעים את הכי חזקה,
מוכיחה לעולם - עוצמתה של שתיקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.