הציור הזה מוקדש
למחיר המופקע של הקפה
ולעוגת שלוש השכבות.
ללובשי מותגים של מעמד הביניים,
ללוטשי העיניים,
לכל אלה שהעריכו אותי בעיקר על היכולת לשתות.
לספר מהרצליה,
ולמכון הפדיקור בחדרה,
למזייפות האורגזמה,
לנוהגים ברכב חברה.
לחיים בשרון,
לנשים בהריון,
לקירות הצבועים,
למנורות התלויות,
לדודה התורנית שחוגגת שישים,
לכלי הפונדו
ולכאבי הכליות.
לפסים בשיער,
לאולמות אירועים,
לעוזרות הבית,
לתכשיטי מעצבים.
למשתמטים מצבא,
לעובדות הבנק,
לקציני הקריה,
למכלול המצולמים על הטנק.
לנשים העייפות,
למלונות חמישה כוכבים,
לשיחות הקבועות,
לתמונות אקוורל של נופים.
למשפחות מושלמות,
לאלבומי חתונה,
לתזרים המזומנים,
לעיסוק בכמה עולה המנה.
לחיים המתוכננים,
להולמס פלייס ברעננה,
לאיסור פרסום על סיפור הבננה,
לתחתוני סלוגי, לתוחם השפתיים,
לצביעות, לשעמום, לאחיזת העיניים.
לבסוף ברצוני לנסח
הקדשה מיוחדת,
למקצוע נוסף בשוק השכירים-
הנערה העובדת.

"אם הפעם באת
שוב תשוב אילתה
כי בכשפים היא אחוזה העיר
ומכושף הוא המחבוא
ואתה אליו תבוא
תבוא אליו יותר צעיר"


הציור לא גמור, אבל אני חושבת שמיציתי...
אקריליק על קנוואס 23X30