שירו בן האלמוות של לואיז דונפה.
לאוהבי בוזה ולטיני, סאלאמטאק. אני מודה כי לא שמרתי על
ההרמוניות המקוריות. פשוט נשמע לי יותר מדי מוכר ויצר פרוע דחף
אותי לשינויים. אז עם אלו שמכירים את המבנה ההרמוני המקורי להם
אומר ''מודה ולא עוזב גם יסולח''. ואם יכעסו עלי, מה לעשות? יש
רשימה ארוכה של אלו.
היה ממש כיף לנגן ולהקליט את התפקידים השונים. תודה לחברי
חורחה שהוא מאריאצ'י מקסיקאני ועזר לי בכלי ההקשה.
(מה זה משנה, הוא ממילא לא מבין מילה עברית, אבל הקרדיט מגיע
לו).
את הווקאל ביצעתי בפוטיצואנית אורטודוכסית אותה למדתי בשנת
1492 במוזמביק (מיד לאחר גילוי אמריקה וגירוש יהדות ספרד).