את כל מה שאמרתי לה לא אוכל לשחזר. כנראה לעולם. לא שזה משנה
משהו. לא שאמרתי משהו ממש חשוב. בוא נודה באמת: סביר אפילו
להניח שלא נאמר דבר אחד חשוב או מקורי בכל השיחה הקולחת הזו
שהייתה ביני לבינה כל אותו הערב, אך בכל זאת, הייתי מעוניין
לזכור.
מה אמרתי לא נכון? אני לא יודע. חבל שלא הקלטתי את זה. ככה היה
הרבה יותר פשוט לדעת מה אמרתי. איפה נפלתי. אולי מתי הייתי
צריך לפרוש. אולי ללמוד לפעם הבאה. לא שתהיה פעם הבאה. לפחות
לא איתה. אבל, מי יודע? בחיים יש הפתעות מדי יום ביומו. טוב,
אולי לא מדי יום ביומו. לפחות מדי פעם. על מי אני עובד? בחיים
שלי אין ממש הפתעות. אפילו לא קטנות. אבל בכל זאת.
זו הייתה שיחה יותר מדי עמוסה. עמוסה באמירות שאת כולן שכחתי.
עמוסה ברגשות שאת כולם הדחקתי. עמוסה בויכוחים נטולי כל מסקנה,
אשר אפילו זו, לו הייתה קיימת, הייתה לכל היותר לא רלוונטית.
עמוסה. פשוט עמוסה מדי.
נראה לי שאני פשוט אלך ואקנה איזה טייפ ריקורדר. לפעם הבאה.
נראה לי שאולי אני אפילו אקנה מצלמת וידיאו ואלמד כיצד להסתיר
אותה. כך אוכל לצלם צילומי מצלמה נסתרת של שיחותיי המטופשות עם
אנשים, בייחוד איתה, ולדעת מה בעצם התרחש שם. אולי אני פשוט לא
מודע לעצמי ויש צורך דחוף וממשי במודעות שכזו כדי לא להיתקע
שוב במצבים המביכים הללו. אני פשוט רוצה ללמוד לשחק את המשחקים
האלה שכולם משחקים. אני יותר מדי כנה ואמיתי בשביל כל הקקה הזה
ובסופו של דבר זה אך ורק מתנקם בי. אני רוצה ללמוד להיות יותר
מניפולטיבי. אני רוצה ללמוד שפת גוף. אולי אני אקנה את הספר
הזה שראיתי, שכחתי את שמו המדויק, זה שנותן עצות רבות ומגוונות
לגברים כיצד לפתות נשים. עם בחינה עצמית מדוקדקת מספיק, עם
הוספת הידע הנכון, עם מספיק ניסוי וטעייה על ידי שימוש בכלים
כמו המצלמה לשיפור עצמי, כמו קורסים על אומנות הדיבור מול
אנשים ועל יצירת קשרים חברתיים בכלל, ואולי אפילו עם מחקר
מספיק על הזוגיות בכלל, אני אוכל ממש להשתפר, ובשיחה הבאה יהיה
לי הרבה יותר מה לומר, או דברים נכונים יותר לומר.
אני כל כך מתגעגע אליה שזה נוראי.