אני בן 52,חצי מחיי העברתי במשחק שש-בש ובחצי השני קוביות המזל
היו לרעתי. כך שרוב חיי ידיי היו חפונות בכיסים ריקים וראשי
היה טמון
עמוק באדמה.החלטתי לשים קץ לענינים ולשחרר את נשמתי השמימה.
לא היה טעם ולא ריח שיניאו אותי מלחזור בי מהחלטתי.
רציתי לטעום בפעם האחרונה מהחיים,להסתלק מהעולם עם טעם טוב
בפה.עשיתי מעשה. לקחתי את מקל ההליכה שלי וקרטעתי ברחובות
השוממים,מחפש את הטרף שלי. ברחוב בשם "הריק" עברה בחורה מסקרנת
ביותר. לבושה חג,ביום של חול,מבטה צבע את הירוקת השכונתית
בכחול. ניגשתי אליה והצגתי את עצמי,לאחר מכן הודעתי לה
שאני מתכוון לאנוס אותה "אין לך מה לצעוק הרחוב הזה שומם"
אמרתי.
ליטפתי את חזה השמאלי במשך דקה,הפשלתי את תחתוניי ורוקנתי את
הפסיכופטים הפוטנציאלים שלי לתוך גופה. משסיימתי ביקשתי סליחה
והסתלקתי עם גופי המרוקן לרחוב "החבל".
לפתע הבחורה קראה לעברי "אדוני הזקן עצור,אתה לא צריך
לפחד,אני
לא כועסת עליך.אני שחקנית ותפקידי הנוכחי מצריך אונס,כך שבעצם
עשית לי טובה,הכנת אותי להצגה".
"גברת x התרצי לשתות עימי כוס קפה ולחלוק שיחה" אמרתי.
"ברצון רב הזקן y " היא השיבה.
נכנסנו לבית הקפה והתישבנו,הסתכלנו אחד על השני ושתקנו,בעוד
אדי הקפה מקלפים את התקרה הלבנה.
"במה עוסקת ההצגה" שברתי בזהירות את השתיקה."ההצגה מתארת יום
אחד בחייה של בחורה שנאנסת בסדרתיות על ידי כול מיני אנשים;בעל
המכולת השכונתי,השכן השכונתי,פועל הנקיון
השכונתי,המתבגרהשכונתי ובסוף נכנס המחזאי של ההצגה ואונס אותה
באכזריות האונס הקשה מכול". היא השיבה." החיים לא קלים" אמרתי

ביאוש."הם גם לא קשים"אמרהגברת   x . "אני מתכוון לחנוק את כל
המחשבות שלי,לכרוך סביבן חבל ולגמור עם הסיפור"אמרתי.גברת x
אמרה"תמיד אהבתי סוף טוב"."זה לא סוף טוב,אני הולך
למות,להגמר,
להצטרף לעולם המתים;משה רבנו,מחמד,ישו והג'וק שהרגתי אתמול .
זה   סוף כואב.התמרמרתי. גברת      x חייכה"כלהעולם במה
ואנחנו
שחקנים וכנראה המשחק שלך נגמר.אתה יודע ,אי אפשר לשחק לנצח".
הוצאתי מהכיס האחורי שלי את משטח השש-בש,גברת   x גלגלה את
הקוביות,הן היו לטובתה.