"עולם כמנהגו נוהג" מתאר את ה'שגרתיות' שקיימת בעולמנו, ואת
הנסיון להתעלות קצת מעליה.


אתה הולך קדימה, ומביט על חבריך.
כשם שפרצופיהם דומים, כך דעותיהם שונות.
זה עוסק בזה, וזה חושב על זה.
הוא מאמין בזה, והשני לא.
זה עושה טוב למישהו, וזה מעדיף שלא - לך תדע מה עבר עליו
היום.

הם אוהבים לדבר על צבא, והוא לא.
"אתם חיים בסרט", הוא אומר להם.

הם כל הזמן מחשבים.
"מתי השמירה הבאה?" "כשארד אהיה כוננות?" "...למה דווקא
אני?!"
אחד אחר מחשב איך היציאה הבאה שלו מסתדרת עם השמירה האחרונה.
זה מלחיץ אותו. הוא טוען שהוא חייב להגיע הביתה כמה שיותר
מוקדם, והעולם כמנהגו נוהג...

אתה שומע אנשים מדברים, ומדברים.
אחד מספר על בעיותיו. הוא בטוח שהן מעניינות את העולם.
הם מדברים על מה שהולך להיות, "מה, עוזבים?" "לאן עוברים?"
"כמה זמן נהיה שם?" "...מתי יורדים משם?"
הם חיים משמועות. עסוקים כל הזמן בלהתעדכן ולעדכן הלאה. כמו
מכונה. למחוק ולסמן.
והוא חי את הרגע. הוא חי את החיים. זמן אצלו שווה הרבה יותר
מכסף. אבל הם עסוקים בחישובים, מבזבזים את ההווה בחישוב העתיד
שגם אותו יבזבזו.

"עוד 73 יום", מישהו מחשב מתי אנחנו מסיימים. אחד מתקשר הביתה
להודיע שהוא סוגר שבת, והשני מודיע שהוא יוצא. "כנראה, לא
בטוח..." הוא מסתייג בחכמה, והעולם כמנהגו נוהג.

אתה רואה אנשים מחייכים.
כנראה משהו הצחיק אותם. אנשים לא מחייכים סתם, למרות שזה לא
עולה כסף.
אותו זה לא הצחיק. יש לו כנראה דברים אחרים בראש.
הוא קם והולך. כולנו הולכים. נדמה לנו שאנחנו נצחיים, עד
שאנחנו שומעים על האסון הבא.

שני חבר'ה רבים. הם מאשימים בלהט דמים אחד את השני.
למדתי פעם שמחלוקת תמיד נובעת משטחיות ומחסרון בראיית הכלל.
כנראה שיש לנו עוד מה ללמוד...

הוא מרבה לשאול שאלות.
כולנו שואלים שאלות. פעם מישהו אמר לי ששאלות הן סימפטום
לחסרון, אבל האמת היא שכל מה שאנחנו עושים בעולם נובע מחסרון -
אחרת לא היינו עושים...

עוד עלה נפל, ועלה אחר לבלב.
עוד מישהו נולד, ומישהו אחר מת,
והם ממשיכים לדבר.
לדבר ולדבר, מילים ועוד מילים. הם לא חוסכים.
הם כנראה לא מרגישים שהם מבזבזים דבר יקר.

עוד יום ועוד יום, והעולם כמנהגו נוהג...

          נכתב בעת שמירה במוצב היקל"ז (יחידת קישור לגורמים
זרים, קו פילדלפי).