פרק 1:
הזאב שבחלום
משפחת דון היא משפחה ממוצעת ורגילה, כמו כל משפחה אחרת. טוב,
נו, עד הלילה של יום שישי ה-13.08.1999. רנדל דון הוא ילד בן
11, יש לו שער חום שחרחר ועיניים שחורות, הוא בנם היחיד של שון
ואיימי דון והוא מתגורר בשלווה עם הוריו בקליפורניה. יום אחד,
רנדל חלם שהוא נמצא במקום יפה כל כך, עם המון דשא ירוק, הרים
וגבעות, ים כחול ושקט, פרפרים צבעוניים, ארנבונים מקפצים ושמש
זורחת.
פתאום רנדל ראה זאב. הזאב היה לבן כולו חוץ מזנבו ורגל ימינו,
שהיו שחורים. הזאב צעק חזק מאוד והפך לבן אדם. הבן אדם הזה היה
גם הוא לבן, עם גלימה לבנה, פרט לרגל ימינו ושערותיו. רנדל לא
האמין למראה עיניו, האיש נראה בדיוק כמו הזאב, רק בצורה של בן
אדם. "שלום לך, רנדל דון" אמר האיש בגלימה הלבנה. "איך אתה
יודע את שמי?" שאל רנדל בפחד וחרדה. "אני יודע, אבל באתי את כל
הדרך מאנימסקול כדי להגיד לך שאתה... נו איך אני אגיד לך את
זה... באתי כל הדרך כדי להגיד לך... שאתה... אנימדרס", אמר
האיש הלבן. פתאום התעוררו בראשו של רנדל כל כך הרבה שאלות ובלי
לחשוב החל לשאול "מי אתה? מאיפה באת? אני אנימד - מה? איך
נכנסת לחלום שלי? ואיך הפכת מזאב לבן אדם?" "באתי מאנימסקול,
זה בית ספר לאנימדרסים," אמר האיש הלבן בתקווה שרנדל יבין. "מה
זה אנימדרסים?" שאל רנדל. "אנימדרס זהו סוג של בן אדם שיכול
להפוך לחיה, כל אנימדרס יכול להפוך לחיה אחת. באנימסקול אתה
תלמד איך לשלוט בחיה שלך. ואיך נכנסתי לחלום שלך... תלמד
באנימסקול".
"אז אתה אומר לי שאני יכול להפוך לחיה? אני לא מאמין לך, וצא
מהחלום שלי, אתה הורס לי את כל הכיף." אמר רנדל והסתובב לכיוון
השני. פתאום הוא שמע שוב את הצעקה ששמע קודם, הוא הסתובב וראה
שוב את הזאב, אבל הפעם הזאב רודף אחריו. רנדל ברח בכל הכוח ואז
הוא התעורר. הוא הסתכל בשעון והשעה הייתה אחת בלילה. רנדל מצא
את עצמו על מיטתו עם הכיוון לקיר, הוא הסתובב וראה את הזאב
שהיה בחלום לידו. הזאב אמר "אתה עדיין לא מאמין לי?" רנדל אמר
"לא". הזאב שלח צעקה ושניות ספורות אחר כך שון דון, אביו של
רנדל, נכנס לחדר בכעס עם מטאטא ואמר "אני אציל אותך, רנדל!"
אבל כשראה את הזאב הוא עזב את המטאטא ואמר "זאביק?" הזאב הפך
שוב לבן אדם ואמר "שון?" "מה אתה עושה כאן? לא מתת?" אמר שון
ובאותו זמן שינה את פרצופו הכועס לפרצוף שמח. "לא, לא מתתי",
אמר האיש הלבן, "ובאתי לבשר לבנך שהוא אנימדרס, וכמובן הוא לא
האמין לי. הוא ירש את זה ממך, שון".
"אבא, מה קורה פה?" שאל רנדל. "זהו זאביק, הוא החבר הכי טוב
שלי, הוא בישר גם לי שאני אנימדרס", אמר שון. "גם אתה מאמין
לו?" שאל רנדל. "בטח! תראה", אמר שון והפך פתאום לנמר, הוא נתן
צעקה וחזר שוב לבן אדם.
אחרי כל הצעקות גם איימי דון, אמו של רנדל, התעוררה וצעדה
לכיוון חדרו של רנדל. היא עמדה בפתח הדלת ונעצרה. היה לה את
אותו מבט, כמו של שון. כשראתה את זאביק חי, היא שאלה גם כן "מה
אתה עושה פה? לא מתת?" פניו של רנדל האדימו - הוא חשב שהוא
היחיד שלא מכיר את זאביק, אז הוא אמר "אימא? גם את מכירה אותו?
גם את יכולה להפוך לחיה?" "ברור שאני מכירה אותו! הוא החבר הכי
טוב של שון והוא הציל את חיי לא פעם!" אמרה איימי בהתלהבות.
"ואת יכולה להפוך לחיה?" שאל רנדל בזמן שפניו החלו לחזור למצבם
הרגיל. "בטח", אמרה איימי והפכה מייד לנשר חום עם פרצוף לבן
שהזכיר בדיוק את אמו של רנדל. "מגניב! עכשיו אני מאמין לך,
זאביק!" אמר רנדל בפרצוף שמח. "ידעתי שזה רק עניין של זמן!"
אמר זאביק והתחיל לצחוק.
"רגע רגע", אמר רנדל, "גם אני יכול להפוך לחיה כלשהי?" "ברור!"
אמרו כולם יחדיו.
"למה אני יכול להפוך?" שאל רנדל בתמיהה. "את זה תדע
באנימסקול," אמרה איימי. "דרך אגב, אתה יודע שגם אנחנו למדנו
באנימסקול? שם אני ואביך נפגשנו".
"למה לא סיפרתם לי שאני ואתם יכולים להפוך לחיות?" אמר רנדל
בכעס. "פחדנו שתפחד מהצורה שאנחנו הופכים אליה, נמר... נשר...
מפחיד, לא? וגם... התכוונו לספר לך מחר, אבל כנראה זאביק השיג
אותנו!" אמר שון. רנדל היה מבולבל מאוד והמון שאלות הציפו את
ראשו. לפני שרנדל הספיק להגיד מילה, הוריו וזאביק אמרו "עכשיו
2 בלילה... כדאי שתחזור לישון... כי מחר יש לנו הרבה עבודה...
נסביר לך הכל מחר... לילה טוב".
פרק 2:
הנסיעה הגדולה
כמובן שרנדל לא הצליח להירדם באותו לילה, ראשו התפוצץ מאי
הבנה. בשש בבוקר הוא נרדם ובשמונה בבוקר הוא קם. כשהוא קם הוא
ראה את הוריו במטבח. הוא שאל "איפה זאביק?" הוריו ענו לו
"זאביק מת". רנדל אמר "באמת?!" הם ענו לו "לא! הוא בסלון!"
"בוא, רנדל, אנחנו צריכים ללכת, אנחנו צריכים לקנות לך ציוד
לאנימסקול", אמר זאביק. "הוריי גם באים?" שאל רנדל. זאביק אמר
"לא... להם יש סידורים חשובים יותר, אני אבוא איתך... בוא,
נצא, כבר מתחיל להיות מאוחר!" זאביק ורנדל יצאו לדרכם. אמנם
רנדל לא ידע לאן הם הולכים, אבל הוא סמך על זאביק. בדרך רנדל
נזכר בכל השאלות שהיו לו בלילה אז הוא החל לשאול אותן. "איפה
נמצא אנימסקול?" שאל רנדל. "בדיוק שם", אמר זאביק והצביע על
ענן שהיה ליד השמש. רנדל לא ראה שום דבר מיוחד בענן הזה. "איך
אני אמור להגיע לשם?" זאביק ענה לו בקול רם "באוטובוס המעופף
שלי!" "יש לך אוטובוס מעופף?" שאל רנדל בשמחה. זאביק אמר "טוב,
נו, הוא לא שלי... אבל... הוא של... הוא של... הוא של הנרי,
מנהל אנימסקול, הוא מאוד נחמד... אבל... הוא הרשה לי להשתמש
באוטובוס המעופף שלו..." "ומתי אני נוסע לאנימסקול?" שאל רנדל
בהתלהבות. "ב-31.8.1999, בסוף החודש..." ענה זאביק, "זאת תהיה
'הנסיעה הגדולה' לאנימסקול, לוקח 38 שעות להגיע לשם, כמעט
יומיים". הם צעדו למקום חשוך ואפל בקצה הרחוב, שם עמד איש
שנראה רע מאוד. "שלום רונדריוס, למקום הרגיל, יש לנו תלמיד
חדש", אמר זאביק. רנדל ראה את האיש שזאביק כינה אותו
"רונדריוס" הופך לקרפדה. 'כנראה גם הוא אנימדרס', חשב לעצמו
רנדל. פתאום הוא ראה הבזק אור קצר ו... בום! הוא פתאום במקום
אחר! הוא הגיע למקום עם המון, אבל המון, חיות! זה היה כמו
קניון קטן עם הרבה חנויות והרבה חיות. מייד רנדל שאל "איך האיש
שהפך לקרפדה עשה את זה?!" זאביק ענה לו "תלמד את זה
באנימסקול". רנדל כבר השתוקק להגיע לאנימסקול. "איפה אנחנו?"
הוא שאל. זאביק ענה לו "אנחנו באנימל סיטי, העיר של
האנימדרסים, כל החיות שאתה רואה כאן הם אנימדרסים".
רנדל וזאביק קנו קובייה קטנה שרנדל לא הבין מה היא עושה, בול
עץ, כדור ירקרק ושקוף שגם אותו רנדל לא הבין ועוד הרבה דברים
שרנדל לא ידע למה הוא צריך אותם.
רנדל חזר הביתה וזאביק אמר לו "נתראה באוטובוס המעופף" והלך.
חלפו להם 17 ימים והגיעה הנסיעה הגדולה. בינתיים רנדל גילה
שבתוך הקובייה יש המון דברים ושהכדור הירקרק תמיד חוזר אליך
כשאתה אומר 'בוא'. שון דון הסיע את רנדל למקום שזאביק אמר לו.
כשהם הגיעו הם ראו את זאביק, שאמר "טוב לראות אותך שוב, רנדל".
הוריו אמרו לו "שנה נעימה" והלכו. רנדל עלה לאוטובוס. באוטובוס
היו חמש קומות, בכל שורה היו שלושה מושבים, כל מושב יכול להפוך
למיטה, והיו בערך 20 שורות מושבים בכל קומה. רנדל הלך למקום
שבו היו הכי פחות אנימדרסים, קומה 4 שורה 12.
הצטרף אליו תוכי שהתנגד להפוך לבן אדם כי טען שהוא לא מצליח
לחזור (אפילו שרנדל ידע שזה שקר). המכונית החלה לנסוע, בעצם...
לטוס. לאחר כמה שעות התוכי לא הצליח לסבול את זה שהוא חיה והפך
לבן אדם, רנדל אמר לו "שלום! אני רנדל דון, אני בן 11 וגם אני
אנימדרס". "שלום", ענה לו הילד שהיה תוכי בקול שמח, "שמי טום
פולי וגם אני בן 11. איזה אנימדרס אתה?" "אני לא יודע", אמר
רנדל והנהן בראשו. טום התחיל לספר על המשפחה שלו. משום מה נושא
זה עניין את רנדל, אפילו שכל השאר חשבו שזה משעמם. לאחר כמה
דקות, כשטום עדיין מדבר, נשמעה דפיקה על החלון שרנדל וטום
יושבים לידו, הם הסיטו את ראשיהם לעבר החלון במהירות וראו
ינשוף חום שחרחר. רנדל מיהר לפתוח לו את החלון, הינשוף נכנס
והתיישב על הכיסא. הוא הפך לבן אדם ואמר בשמחה "יש! הצלחתי!
הצלחתי!" "מה הצלחת?" שאלו רנדל וטום ביחד. הוא ענה להם בזמן
שהוא מתנשף "איחרתי את הנסיעה והצלחתי להיכנס דרך החלון!
בזכותכם! תודה לכם! או או! פרופסור קווין!" הבן אדם הפך שוב
לינשוף והתעופף מתחת לאחד הכיסאות. טום ורנדל ראו דמות שחרחרה
עוברת במסדרון האוטובוס. רנדל חשב לעצמו 'הינשוף הזה מצחיק...
אני הייתי רוצה להיות חבר שלו..." הינשוף הפך לבן אדם ואמר
"שלום, שמי מייקל נייקל, אני בן 12 ואני אנימדרס ינשוף. וגם
אני רוצה להיות חבר שלך". "איך קראת לי את המחשבות?" שאל
רנדל.
פרק 3:
כנופיית בז"ק
"הכוח שלי הוא לקרוא מחשבות" אמר מייקל נייקל. "ושלי זה לדבר
עם חיות", אמר טום. "מה?" אמר רנדל, "לכל אנימדרס יש כוח?"
לאחר הגילוי הזה רנדל כל כך רצה כבר להפוך לחיה.
חלפו להן 36 שעות שבהן שלושתם שיחקו במשחקים, סיפרו על עצמם
והתאמנו בלהפוך לחיות (כמובן שרנדל עוד לא ידע לעשות את זה אז
הוא הסתכל על העננים). ואז כל התלמידים שמעו ברמקולים את הנרי,
מנהל בית הספר, אומר "בשורות טובות, תלמידים חדשים וותיקים,
בעוד מספר דקות נתחיל לנחות!" טום, רנדל ומייקל אמרו יחד "סוף
סוף".
פתאום האוטובוס נעצר באוויר וכל האורות נכבו. כולם שאלו "מה
זה? מה קרה?" חוץ משלושה ילדים, שאלה הם זיק, ברק וקייל. הם
ישבו בשורה אחת מאחורי רנדל, טום ומייקל.
"ברק!" קול זועם נשמע מקומה שלוש, "תדליק את החשמל בחזרה!"
"טוב! סליחה, סליחה!" אמר ברק כשהוא עדיין מצחקק. פתאום
האוטובוס המשיך לנסוע והאורות נדלקו.
"מי אמר את זה?" שאל רנדל, "פרופסור קווין, מי שהתחבאתי ממנו
קודם, הוא המורה של קבוצת הזוחלים, הוא מורה גרוע ורשע". "אני
לא סובל אותם!" אמר טום בכעס, "אלה כנופיית בז"ק. ברק, אנימדרס
החרדון המחשמל, הכוח שלו הוא לשלוט בחשמל. זיק, אנימדרס הזיקית
המעצבנת, הכוח של זיק הוא לשנות אנימדרס מבן אדם לחיה ולהפך.
וקייל, אנימדרס הנחש, הכוח שלו זה להיעלם, הוא הבן של פרופ'
קווין". "שלושתם רעים", המשיך אותו מייקל.
פרק 4:
אנימדרס הדרקון
עברו כמה דקות. האוטובוס המעופף נחת בבית הספר. הנרי המנהל יצא
ראשון והשאר אחריו. אף אחד לא ידע לאן טס האוטובוס לאחר שהוא
מוריד את כל התלמידים. קייל ניסה להישאר באוטובוס ולהיעלם, אבל
אבא שלו, פרופ' קווין, תפס אותו ואמר לו "אם תעשה עוד שטות
אחת, קייל! אם תעשה עוד שטות אחת! אני אחזיר אותך לאמא שלך
ואתה לא תחזור לפה יותר!" כל התלמידים הגיעו לאולם המרכזי כדי
להתחלק לקבוצות. הנרי הקריא נאום שלקח חצי שעה, ולבסוף הוא אמר
"על התלמידים להתחלק בעצמם לקבוצות. הקבוצות הן:
קבוצת הזוחלים (ירוק ושחור)
קבוצת העופות (חום ולבן)
קבוצת היונקים (אדום וצהוב)
קבוצת הדגים (כחול ותכלת)
אנימדרס שישייך את עצמו למקום לא נכון ייענש בחומרה על ידי
פרופסור קווין".
לאחר שגמר את הנאום, הנרי הלך בצעדים שקטים למשרדו.
כנופיית בז"ק מיד הלכו לקבוצת הזוחלים, טום ומייקל הלכו לקבוצת
העופות ורנדל לא ידע לאיזו קבוצה לשייך את עצמו. כולם הלכו
לקבוצות שלהם והוא נשאר באולם המרכזי. הוא הלך למשרדו של הנרי.
הנרי חיפש ספר כלשהו בספרייה הענקית שלו ולא שם לב כל כך לרנדל
כשהוא נכנס. רנדל שאל אותו לאיזו קבוצה להשתייך. הנרי שאל אותו
כשהוא עדיין מחפש ספר ולא שם קשר עין עם רנדל "איזה אנימדרס
אתה?" רנדל לא ידע מה להגיד לו, הוא חשב שאם הוא יגיד לו 'אני
לא יודע', הנרי יעיף אותו מהבית ספר. לאחר התלבטות קשה הוא אמר
"אני לא יודע, אדוני". "אז תהפוך לאנימדרס", אמר הנרי כשהוא
עדיין מופנה עם גבו אל רנדל. "אני לא יודע, אדוני", אמר רנדל.
הנרי עצר וקפא במקומו, הוא הסתובב ואמר "אתה אנימדרס ואתה לא
יודע איך להפוך לחיה? המצב חמור מאוד! בוא, אני אלמד אותך".
רנדל התנשף בהקלה; הוא חשב שהנרי באמת רוצה להעיף אותו. הנרי
אמר "תעצום עיניים... תתרכז בעצמך... תחפש את החיה שבך...
ושאתה מרגיש שהחיה ממש רוצה לצאת החוצה, תצעק בכל יכולתך..."
"אהההההההההה!" רנדל נתן צעקה חזקה כל כך עד שכל בית הספר שמע
אותה. הוא התחיל לשנות צורה. הוא גמר לשנות צורה. הוא דרקון!
הוא היה דרקון שחרחר עם עיניים אדומות והוא ירק אש כתומה. הנרי
אמר "א... א... את... אתה... אתה... אתה אנימ.... אתה
אנימדרס... אנימדרס.... אתה אנימדרס דרקון!" הנרי התחיל לצחוק
כשכל משרדו עלה באש. רנדל חזר לצורה של בן אדם ואמר "וואו! אני
אנימדרס דרקון! אבל באמת באיזו קבוצה אני? אני עף... אבל אני
גם זוחל... וגם יונק... וגם דרקון יכול להיות דג!" הנרי אמר
כשהוא עדיין צוחק "אתה צודק! אתה יכול לבחור איזו קבוצה שאתה
רוצה!"
רנדל ידע איזו קבוצה הוא רוצה, הקבוצה שבה שני חבריו נמצאים,
קבוצת העופות. הוא התקדם לעבר חדר הקבוצה ובדרך עצר אותו
פרופסור קווין. הוא שאל "לאן אתה חושב שאתה הולך, דון?"
"לקבוצה שלי, קווין, ואתה לא יכול לעצור אותי, יש לי אישור
מהנרי. ואני יכול להלשין עליך!" אמר רנדל בביטחון עצמי מלא.
רנדל ראה שעכשיו קווין פוחד ממנו אבל קווין עשה את עצמו בטוח
וצעד לעבר המשרד של הנרי. רנדל המשיך לרוץ לעבר חדר העופות
וכשהוא הגיע הוא ראה את מייקל וטום מדברים על בית הספר החדש.
רנדל אמר להם "טום, מייקל, אני שמח לבשר לכם שאני, רנדל דון,
אנימדרס הדרקון!"
פרק 5:
פרופסור קווין
"וואו!" טום אמר. "מה הכוח שלך?" שאל מייקל. רנדל נזכר שאחד
הדברים שרצה לבדוק היה לבדוק מהו כוחו. טום הפך לתוכי כדי
שיוכל לדבר איתו כשהוא יהפוך לדרקון. רנדל הפך לדרקון ומייקל
הפך לינשוף. טום אמר לו (בצורה של תוכי) "היי רנדל! יואו, איזה
מגניב אתה בצורה הזאת!" "גם אתה נראה לא רע", אמר לו רנדל
(בצורה של דרקון). מיד טום ורנדל הפכו בחזרה לבני אדם וכשמייקל
ראה אותם הוא השתנה כך גם. "הכוח שלך זה לדבר עם חיות! כמוני!"
אמר טום, "באנימדבול אנחנו נהיה אלופים! נוכל לדבר מבלי
שהקבוצה השנייה תשמע אותנו!" "באנימ - מה?" שאל רנדל.
"באנימדבול", ענה לו מייקל, "זהו המשחק של האנימדרסים, כמו
שלאירופאים יש כדורסל, לאמריקאים יש פוטבול, להארי פוטר יש
קווידיץ', אז לאנימדרסים יש אנימדבול". "מחרתיים יש לנו שיעור
עם דידי דול, המורה לאנימדבול", אמר טום. הם דיברו כמה דקות
ופתאום רנדל ראה את זאביק ליד הדלת. הוא רץ אליו בשמחה ואמר
"זאביק! מה שלומך! למה לא ראיתי אותך באוטובוס?" "נסעתי במטוס
הפרטי של אחותי..." הוא ענה לו. "אתה יודע שאני אנימדרס
דרקון?!" שאל רנדל. "בטח!" ענה לו זאביק. "איך אתה יודע? הרי
לא היית כאן..." שאל רנדל. "טום ומייקל סיפרו לי", הוא ענה
בעודו מגרד את עורפו.
לאחר כמה דקות רנדל וזאביק נרגעו. רנדל שאל "בעוד כמה דקות
מתחיל השיעור הראשון שלי עם פרופסור קווין, 'תורת האנימדרסים'.
רוצה לבוא?" "לא... לי יש... לי יש... לי יש דברים חשובים יותר
לסדר עם הנרי", הוא ענה לו כשהוא הפעם מגרד את אפו. רנדל, טום
ומייקל הלכו לכיתה של פרופסור קווין ולא היה שם אף אחד. "זה
הגיוני", אמר מייקל, "עכשיו ארבע וחצי בצהריים, השיעור מתחיל
בחמש. בואו נשב כאן ונחכה". הם התיישבו על הכיסאות והתחילו
לפטפט. "אתם יודעים?" אמר רנדל, "גם אנחנו צריכים שם מיוחד
לקבוצה שלנו, כמו כנופיית בז"ק. בואו ניקח את האות הראשונה של
כל אחד מאיתנו". כל אחד מהם ניסה למצוא שם, "רמט?" הציע טום.
"לא..." אמרו מייקל ורנדל. "טמר?" הציע מייקל, "לא..." אמרו
רנדל וטום. "אולי מטר?" הציע רנדל, "כן! זה טוב!" אמרו מייקל
וטום.
"מעכשיו אנחנו קבוצת מט"ר!" הם אמרו.
עברו כמה דקות והתלמידים החלו להגיע. כשהשיעור התחיל פרופסור
קווין הציג את עצמו, הוא אמר שהוא אבא של קייל, הוא הסביר
בקצרה מה הוא הולך ללמד והוא הראה לתלמידים שהוא אנימדרס זאב.
רנדל חשב לעצמו 'מממ... גם הוא אנימדרס זאב! כמו זאביק'.
פרופסור קווין התחיל ללמד את תורת האנימדרסים.
כשנגמר השיעור רנדל לא ראה את זאביק. רק לאחר כמה דקות הוא ראה
אותו יוצא מחדר הכיתה של פרופסור קווין. רנדל אמר לזאביק
"היי", וזאביק השיב לו "שלום גם לך, רנדל". רנדל וזאביק דיברו
על דברים שטותיים. פתאום רנדל שמע צעקה מאחוריו שאמרה "היי,
דון!" רנדל הסתובב וגלה שזיק מכנופיית בז"ק אמר לו את זה.
"בעוד שבוע יש לנו משחק אנימדבול", הוא המשיך, "העופות נגד
הזוחלים, אני נגדך, אז כדאי לך כבר להכין את נאום ההפסד שלך".
רנדל הסתובב בחזרה וראה שם את פרופסור קווין, הוא אמר "נו, נו,
נו, רנדל, אתה מציק לחבר של הבן שלי, מה? אני יכול להעיף אותך
מהבית ספר על זה!" רנדל אמר "זה הוא הציק לי! אתה יכול אפילו
לשאול את זאביק! הוא ראה את זה!" רנדל הפנה את מבטו לכוון של
זאביק אבל הוא כבר לא היה שם. רנדל הסתכל מסביב ולא ראה את
זאביק.
פרק 6:
אנימדבול
שיעור האנימדבול עם דידי דול התחיל. היו שם רק שישה אנימדרסים,
כנופיית בז"ק וקבוצת מט"ר, הקבוצות האלה נבחרו לפי הגרלה
שנערכה יום קודם.
דידי התחילה את השיעור בכך שהסבירה את חוקי המשחק. היא אמרה:
"שלום, אני דידי דול ואני השופטת והמורה לאנימדבול. חוקי המשחק
הם כאלה:
לכל קבוצה יש שלושה אנימדרסים שישחקו עם כדור האנימדבול שקנו
בתחילת השנה".
רנדל לא זכר שהוא וזאביק קנו כדור אנימדבול, הוא שאל את טום מה
זה והוא אמר לו "אנימדבול זה כדור עם עננים בפנים, יש אותו בכל
מיני צבעים. זה כדור שאם אומרים לו 'בוא' הוא בא אליך". "הא!"
נזכר רנדל.
"המטרה של המשחק", הסבירה דידי, "זה לאסוף את כל הכדורים של
היריב. בהתחלה כל משתתף נותן ליריבו את כדור האנימדבול שלו,
ואז המשתתף צריך לחטוף את הכדור שלו מהיריב בכל דרך שהיא,
ולהביא את הכדור לקערת הבית שלו. אחד משלושת המתמודדים יצטרך
להישאר ליד קערת הבית כדי לשמור על הכדורים (אם לא, היריב ייקח
אותם). הקבוצה שבקערה שלה יהיו שלושת הכדורים, מנצחת וזוכה
לעלות לשלב הבא שייערך בשנה הבאה.
חשוב להזכיר שאת החטיפה מותר לבצע בכל דרך שהיא ובכל שיטה.
הזוגות הם:
הכדור של רנדל דון יהיה אצל זיק, הכדור של זיק יהיה אצל רנדל.
הכדור של טום פולי יהיה אצל קייל, הכדור של קייל יהיה אצל
טום.
הכדור של מייקל נייקל יהיה אצל ברק, והכדור של ברק יהיה אצל
מייקל.
החוקים מובנים? ביום ראשון בואו למגרש האנימדבול מוכנים
למשחק.
אתם משוחררים!"
"וואו, איזה עוקצנית היא!" אמר מייקל לאחר שיצאו מהכיתה. "כן",
אמרו טום ורנדל.
חלפו כמה ימים והגיע יום ראשון, היום שבו אמור להתקיים משחק
האנימדבול. עד יום ראשון מט"ר החליטו שבהתחלה רנדל ישמור על
הכדורים וכשהוא יצטרך לקחת את הכדור שלו, טום ומייקל ישמרו.
דידי נתנה את שריקת הפתיחה וטום חטף מייד לקייל את הכדור כי
קייל הוא נחש והוא אפילו לא יכל לסחוב את הכדור. טום שם את
הכדור בקערה והמשיך לשחק.
למייקל היה קשה לקחת לברק את הכדור כי הוא כל הזמן עשה עליו
מכות ברק, אבל מייקל היה ינשוף והוא ידע מה ברק עומד לעשות
ואיפה. מייקל הצליח להתחמק, הוא לקח את הכדור, שם אותו בקערה
וחזר למשחק. בינתיים לבז"ק יש רק כדור אחד בסלסלה וזיק שמר.
עכשיו תור רנדל (שלא הבין כל כך איך לשחק) ותור זיק לצאת אל
המגרש.
רנדל אמר לכדור שלו 'בוא' אבל הוא לא בא אליו, אז רנדל הפך
לדרקון, ירק אש ליד זיק, האש סנוורה את זיק ורנדל לקח את
הכדור. רנדל היה בדרכו לקערה, הוא עף במהירות אבל באמצע הדרך
זיק השתמש בכוח 'הלא חוקי' שלו והפך את רנדל לבן אדם.
רנדל עף במהירות למטה, הוא חשב לעצמו 'אלו הם בטח השניות
האחרונות של חיי'. רנדל ניסה להפוך לדרקון אבל הוא לא הצליח.
מייקל לא רצה לאבד את הניצחון אז הוא אמר לטום להישאר לשמור על
הקערה. מייקל עף לכדור, הוא לקח אותו ושם אותו בקערה. מט"ר
ניצחו אבל רנדל עדיין בדרכו למטה. רנדל צעק "האאאאאאאאאאא!"
פתאום דרקון ענקי עף במהירות לעבר רנדל ותפס אותו.
הדרקון הניח אותו בעדינות על הקרקע. רנדל התעלף מההלם.
פרק 7:
סוף דבר
עברו כמה שעות עד שרנדל התאושש. כשהוא קם הוא ראה את הדרקון
שהציל אותו לידו. רנדל שאל "מי אתה?" הדרקון הפך לבן אדם.
כשרנדל ראה אותו בצורת בן אדם הוא נזכר מיד באביו, שון דון.
"אני אנדי. אנדי דון", האיש אמר. כשרנדל שמע זאת הוא קפא
במקומו ואמר "דון? דון? אתה קרוב משפחה שלי?" "בטח! מה, הוריך
לא סיפרו לך עליי?" אנדי אמר. רנדל הניד את ראשו לאט לאט. "אני
אנימדרס-קוסם, אני בן דוד שלך. שמעתי את הצעקה שלך אז מייד
באתי". "מאיפה באת?" שאל רנדל. "מהוגוורטס, הייתי באמצע משחק
קווידיץ' נגד גריפינדור, אני החובט של הקבוצה. אבל בכל מקרה,"
הוא אמר, "אני חייב לחזור! ביי!"
עבר שבוע ימים, והגיע היום החופשי, זהו היום שבו אפשר לעשות מה
שרוצים בחצר בית הספר. וכמובן, למי שלא יודע, חצר בית ספר
אנימסקול ענק!
רנדל התאמן בלהפוך לדרקון וזאביק היה לידו כל הזמן. טום ומייקל
שיחקו במשחק אנימדרסים שרנדל לא כל כך הבין וברק רדף אחרי קייל
כי הוא גנב לו את כדור האנימדבול.
ברק שלח מכת ברק לעבר קייל ובטעות הוא פספס אותו ויצר בור עמוק
באדמה. הבור התרחב יותר ויותר ובתוכו הייתה לבה. כל התלמידים
הצליחו להימלט לעבר הבניין אבל רנדל דון לא הספיק. הבור הפסיק
להתרחב ורנדל החזיק עם שתי ידיו את הקרקע. זיק לא השתמש בכוח
שלו ולא נתן לרנדל להפוך לדרקון. רנדל אמר "זאביק! הצילו! תן
לי יד!" זאביק אמר "למה לי? מה אני פראייר?" פתאום זאביק הפך
לפרופסור קווין! "לא ידעת שזאביק מת מזמן?!" קווין אמר, "אני
זה שנכנסתי לחלום שלך ואני קניתי לך כדור אנימדבול מזויף! ודרך
אגב... אני זה שהרגתי את זאביק! אתה אפילו יכול לשאול את
ההורים שלך!"
רנדל לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. האחיזה של רנדל
נחלשה מדי פעם, הוא כמעט נפל. רנדל ניסה בכל כוחו להפוך
לדרקון, אבל הוא לא הצליח, לבסוף הוא נפל.
"גמרנו איתו!" אמר קווין. פתאום רנדל צעק "האאאאאאאאאאא!"
ודמות של דרקון עפה מתוך הבור! רנדל הצליח לגבור על הכוח של
זיק! הוא חי! רנדל הפך לבן אדם ואמר "מגיע לכם" לקווין ולזיק.
הנרי ראה את כל זה. הוא פיטר את קווין והעיף את כנופיית בז"ק
מבית הספר.
עברו כמה חודשים שבהם רנדל למד לשלוט טוב מאוד בדרקון. הוא חזר
הביתה וסיפר הכל להוריו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.