רציתי אוויר לנשימה.
נכתב מתוך דחף. לא מרצון שתצא יצירה באאאאת זונה

לא חשבתי שיגיע היום שאני אשב ואכתוב על "אהוב לבי".
לא פה באתר, לא בכלל.
רק בגלל שזה ענייני הפרטי בלבד.
אבל גם לא בגלל שאני חסרת רגשות, פשוט כי אני ממשיכה הלאה מאוד
מהר. אני מאוד מנתקת את עצמי לגמרי, ותוך שבועיים, גג חודש -
אני בן אדם חדש.
אני גם לא מבקשת את עצתכם, ואל תגידו לי "מסכנה, תמשיכי הלאה,
יש הרבה דגים בים". יש המון דגים. וצריך המון מזל למצוא את
הדגיגון המתאים לך ביותר. בתקווה שהוא יהיה דג זהב.

לפני בערך שנה, הכרתי מישהו. סיפור מההפטרה, פשוט התאהבתי בבן
אדם, לא קשות, קלות +. כי ידעתי שזה בלתי אפשרי, שהלב שלו
במקום אחר.
אז היינו הידידים הכי טובים בעולם. ישנתי אצלו, דיברנו שעות,
עשינו הכל ביחד. ידעתי עליו הכל. מה זה הכל? כמעט הכל.
היה לי עם מי לדבר, הצחיקו אותי, הלהיבו אותי, גרמו לי להרגיש
שייכת למשהו, למישהו. כל מה שחיפשתי. הוא גם נראה סבבה.
סיפור שנמשך כמה חודשים, ואז בתוך שבוע - הפסיק הקשר.
לא בגלל ריב, לא בגלל כעס - סתם אי הבנה.
או שמא...
בלי להיכנס יותר מדי לפרטים של מי הוא, מי אני, מה היה, מי זאת
ההיא עם "הלב" שלו, הפסקנו לדבר.
כמה חודשים אחרי זה כבר השתחררתי מהצבא, הכרתי אנשים חדשים
(עוד פעם), והזיכרון שלו נשאר רחוק ומעומעם...
עד שיום אחד פגשתי אותו. ובלי יותר מדי שאלות, פשוט אמרתי לו
שלום.
ואני לא מהמשחקות משחקים, פשוט ההרגשה שהוא נתן לי עד אותו
הרגע, הייתה של - אני לא רוצה קשר איתך, עזבי אותי בשקט. מה
שלא הגיוני, כי לשנינו לא הייתה סיבה...
אז אמרנו שלום, דיברנו קצת, ואמרנו שנדבר יותר.
חבל שכשכבר יצא לנו לדבר הוא היה שיכור. והוא אמר דברים נכונים
"אני יודע איך זה לרצות מישהו בלה בלה בלה..." ובאמת הערכתי
אותו על הכנות, הערכתי אותו על האמיתיות שלו, הערכתי אותו על
העובדה שהוא אמר לי שאני בן אדם מדהים ושהוא רוצה רק בטובתי.

אבל אני כל כך לא מעריכה אותו.
עברו בערך חודשיים מאז "את בן אדם מדהים". גיליתי שה"בגרות",
"האמיתיות", ה"אני מת עלייך", היו רק זיוני שכל. לא נוח לך
להתמודד?
תשתמש ב"אני מת עלייך".
קשה לך? אתה לא בוגר? תגיד "שיהיה לך רק טוב בחיים".
טאמבל.
כל ההערכה שלי אליו ירדה. כל מה שהוא הזיז לי (בין היחידים
בעולם שהצליח להזיז לי משהו ברשרוש של הלב), ירד לטימיון.
ולמה?
כי הוא עוד ילד. תמצא עבודה, תפסיק להיות מפונק, תפסיק להתנהג
כמו ילד תינוק שלא יודע להתמודד עם דברים. תסתכל לי בעיניים.
אז מה אם ראיתי אותך השבוע... אולי אפילו היית עם מישהי.
אפילו לא היינו ביחד! היינו סתם ידידים!

אני פשוט לא מבינה למה אנשים בוחרים להשתמש בסיסמאות ולהתחבא
מאחורי מסיכות במקום להיות עצמם.
תהיו עצמכם - גאים במי שאתם, במחשבות שלכם, בכשרונות שלכם...
אל תתחבאו מאחורי מה שאתם לא... חבל שהעולם יפספס עוד בן אדם
בפני עצמו.

בכל מקרה, קל יותר לנשום. אולי האוויר בחדר הידלדל קצת.

I got it off my system. Puff