היו אלה בוודאי רסיסי הגלים שהתנפצו על הסלעים לרגליה,
אותם רסיסי הגלים שנתזו כל אותו זמן על שיערה ופניה.
והיה זה גם הכוהל שאירח חברה לדמה
ובוודאי גם השמיים הכהים,
הירח וגם הכוכבים
שגרמו לה לרגע להרגיש חשובה.

באותו הרגע היא ניתקה את קשר שפתיהם ואמרה לו :
"אתה יודע?
בכל פעם שאני מנשקת מישהו אני פשוט מתפלאת על שיש לי תעוזה".

אך אי שם בנבכי מוחה היא הבינה,
שאין הוא בוודאי מתעניין באשר יש לה לומר,
לא ברגשותיה, וגם לא במחשבותיה.

נראה שהבריזה, הכוכבים והשמים לא כישפו לגמריי את מוחה,
ונראה שהכוהל ורסיסי הגלים לא שטפו כליל את בינתה.
וחיש מהר היא הוסיפה:
"אך מדוע שזה יעניין אותך?"
חזרה לשפתיו והמשיכה את אשר לפני רגע קטעה.

אך מיד קטע הוא את קשר שפתיהם,
וענה לה:
"מדוע שלא אתעניין?",
והיא קצת התפלאה.
אך מיד ענתה בקור רוח:
"אתה גבר. הלא כבר קיבלת את אשר רצית?
וגם כך דיברתי רק על עצמי מהרגע שהכרנו - לפני כשעה,
חיכית בסבלנות ובנימוס זמן רב,
עד אשר הבנתי את שאתה רוצה ונשקתי לך".
ושוב הוסיפה: "אתה גבר"
חייכה,
ומיד המשיכה את אשר הוא קטע.

והפעם,
הוא שיתף פעולה.
לא פצה את פיו ולא אמר מילה.