זה היה ניראה לה כמו חלום. פתאום משום מקום הופיע לה מלאך
בחדר.
מלאך.. ממש אמיתי כזה, עם הכנפיים והכל. כשהיא כבר הבינה שזה
לא חלום, היא לא ידעה מה לעשות. כל מה שהמלאך הזה בעצם עשה זה
פשוט להסתכל עלייה.. פתאום המלאך התחיל לדבר.. "אני הוא המלאך
האישי שלך.. כל אשר תבקשי.. אני יגשים" הילדה הייתה בשוק, היא
בחיים לא חשבה שדבר כזה יקרה לה. הדבר הראשון שהיא חשבה עליו
זה שהיא רוצה להיות גדולה, בוגרת.. כדיי שיפסיקו להגיד לה את
המשפט הכי מעצבן בעולם - כשתגדלי, תביני. היא ניסתה לדבר, אך
מרב השוק היא בקושי יכלה לדבר.. כל מה שיצא מפייה זה - "רוצה
להתבגר..להיות גדולה." המלאך הסתכל עלייה בעיניים כל כך
מבינות, ואמר "רצונך להתבגר? להיות גדולה? את בטוחה שאת מוכנה
לזה? האם זאת הבקשה הכי גדולה שלך?" הילדה בכלל לא הייתה בטוחה
שזה מה שהיא הכי רצתה. אבל לפניי שהיא בכלל הספיקה להתחרט..
המלאך חייך אלייה בחיוך רחב ואמר "אני יגשים לך את משאלתך.."
ונעלם.
היא היתה בטוחה שהיא חלמה את כל זה.. זה פשוט לא היה ניראה לה
הגיוני. במשך חודשים היא זכרה את אותו היום וניסתה לשכנע את
עצמה שמה שקרה באותו היום, היה פשוט חלום.
אחריי מספר חודשים, בבוקר רגיל כמו כל הבקרים.. "הילדה"
התעוררה והרגישה קצת מוזר... אך היא התעלמה מההרגשה הזאת. היא
התחילה להתלבש לבית הספר כמו כל בוקר רגיל.. וכשסיימה להתלבש
הלכה לצחצח שיניים.. כשנכנסה לחדר האמבטיה מבטה ניתקע במראה..
היא הסתכלה עמוק עמוק לתוך המראה, לתוך פנייה.. לפתע פנייה
נראו שונות, מבוגרות יותר.. שונות יותר.. "הילדה" לגמריי
השתנתה.
לפתע גם התחילו לרוץ לה מליון מחשבות בראש, היא לא הבינה מה
קורה פתאום.. למה היא חושבת כל כך הרבה?
"הילדה" ניסתה להמשיך את היום כרגיל, אך היא לא הצליחה. כל
היום היא רק חשבה.. הירהרה.. חשבה על החיים, על המוות.. על
משפחתה, חברייה.. פשוט לא הפסיקה להרהר..
כשחזרה מבית הספר "הילדה" דיברה עם אחייה על מלאכים.. סתם כזה
דיברו.. הוא שאל אותה "תגידי, את מאמינה במלאכים?" בלי לחשוב
פעמיים הילדה מייד ענתה "כן".. ורק שחשבה "הילדה" מאיפה לעזאזל
היא כל כך בטוחה שיש מלאכים, היא ניזכרה שלפניי כמה שנים ביקר
אותה המלאך שלה.. ושכנראה זה לא היה חלום.. לפתע הכל התחבר
ל"ילדה" והיא התחילה להבין מה עובר עלייה כל היום..
הימים עברו להם בקצב היסטרי. לאט לאט "הילדה" התרחקה מחברותייה
ובכלל מבני גילה. היא פשוט כבר לא הסתדרה איתם.
לאט לאט "הילדה" התחילה להבין את העולם שבו היא חייה. היא
הבינה איך ומאיפה ולמה היא נולדה. היא קלטה את זה שאנשים פה
מתים.. פתאום היא ראתה את המצב הביטחוני בארץ, פשוט פתאום היא
התחילה להבין, לראות את מה שמתרחש כאן.
לאחר עוד כמה שנים "הילדה" פשוט כבר לא יכלה יותר.. יותר מדיי
מחשבות רצות לה בראש.. יותר מדיי דברים היא מבינה, דברים שהיה
עדיף לה בכלל לא להבין אותם. פשוט היה נימאס לה.. נימאס היה לה
לראות את העולם כפי שהוא. היא כל כך התגעגעה לימים שבהם לא היה
איכפת לה משום דבר, לימים שבהם היא לא הבינה את החיים שלה..
ושהכל היה ניראה לה כל כך טוב.
מאותו יום.. כל יום לפניי שהלכה לישון, הילדה התפללה לאותו
מלאך שיחזור.. כל יום היא התפללה לאותו מלאך שיחזיר אותה להיות
שטחית כמו שהייתה.. כדיי שלא תיראה איך החיים שלה נראים, איך
העולם הזה ניראה..



אך ה"מלאך" לעולם לא חזר.