אתה שוב שואב אותי למערבולת שלך
של בלבול וטמטום ורגשות מעורבים
מתי תרפה ממני
אתה אוהב שאני מתגעגעת
אתה אוהב להיות רחוק
ואני מודעת, מאוד מפוכחת, להשפעות שלך עליי
כשאני מדברת אתך עלינו אתה מדגיש את החלל הזה
שהשארת ואף אחד אחר לא מילא
לא כי הוא גדול מדי. לא כי הוא חזק מדי.
רק כי הוא שם.
ואני מסרבת להאמין שאתה כל מה שיש בשבילי, כי מגיע לי יותר
יותר מניכור מחושב
ואתה שולח את המנגינות שלך לאוזניים שלי בידיעה
שאני אישבר ואבכה
כשאני אשמע את הרגשות שלי מתנפצים על מיתרי קול של אחרים
ומחכה לרגע שארצה להתייפח בזרועותיך, ואז תוכל להדוף אותי
ולהתנצל
אולי אתה צריך אותי יותר משאני אותך
בשביל להרגיש שאתה שולט במשהו, משהו אחד לפחות, כשכל החיים שלך
מתאדים סביבך במערבולת של בלבול וטמטום ורגשות מעורבים.