|
הימים חולפים מנגד
ואני יושב ברכבת ודרכה משתרכת
צופה בהם אחד אחד
קל לשכוח מה היה קודם
מבעד לחלון הכל נראה אותו דבר
רכבת זו, כמעט אין יורדים ממנה, רק בתחנה הסופית
אך עולים עליה עוד ועוד
מתיישבים חרש ומשקיפים בדממה
ובחוץ סופות ובחוץ ים ובחוץ רוח
ובחוץ שלווה ובחוץ אלוהים
אך מבפנים שום דבר אינו נוגע
הכול חולף מנגד בעצלתיים
החלון מוגן היטב ולא חודרים המים
ולא חודר הריח ולא חודר האוויר
קצת קר בפנים
קצת אפור בפנים
והנוסעים הדוממים כולם בוהים דרך החלון
נדמה לי לעיתים שנשמעת אנחה עייפה
מדמה אני לחלוחית בזווית עיניהם
האם כשעליתי לרכבת חיכיתי לתחנה בה ארד?
האם חיכיתי לנוסע שיצטרף אליי?
האם מישהו חיכה לי על הרכבת?
קל לשכוח מה היה קודם
ואני לעולם לא ארד מהרכבת, רק בתחנה הסופית
ואשקיף בדממה מבעד לחלון
ואצפה בדממה בנוסעים האחרים
ואאנח חרישית
ולחלוחית בזווית עיני. |
|
|
עשיר הוא לא מי
שיש לו יותר,
אלא מי שחושב
שחסר לו פחות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.