[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נתן ברנד
/
סיפור מסריח

סיפור מסריח / נתן ברנד

נכנסתי לשירותים לחרבן, זה לא אמור לקרות במסיבות, אף אחד לא
מחרבן במסיבה, אני בחיים לא עשיתי את זה, גם הפעם לא התכוונתי,
פשוט נכנסתי לשירותים, הורדתי את המכנסיים מתוך הרגל והתיישבתי
על האסלה לנוח רגע. אחרי הסיפור של אח של לאה איך פעם כשהוא
היה בביקור הראשון בבית ארוסתו, אשתו לעתיד, הוא נאלץ לנגב את
התחת עם היד כי לא היה נייר טואלט ואיך שהוא יצא בדיוק האבא בא
ללחוץ לו את היד, בדקתי מסביב וראיתי חבילה שלמה וחדשה של נייר
טואלט ורוד ממתינה על הניאגרה, איך מתאים להם נייר טואלט ורוד
לזוג הזה. איזה זוג מאפן, מרמים את עצמם שהתמונה שהם מחובקים
בסלון קשורה למציאות. החיוך המזויף הזה שעושים כשמצטלמים
בבניאס. צבועים מסריחים, שניהם ראו שנכנסתי להתחבא בשירותים,
והם יודעים גם למה, החטטנים, גם הם ראו את רונית והחבר החדש
שלה מגיעים והם ראו עם מי באתי וקלטו איזה קטע מסריח הולך
להיות לי. עכשיו רונית כבר בטח ראתה אותה רוקדת עם הבטן בחוץ
באמצע הגינה וכל הגברים עומדים מסביב עם גולדסטאר וכאילו לא
מסתכלים.  
אני קם להשתין, אם כבר הורדתי את המכנסיים. יוצא לי פיפי צהוב
כזה ועבה, אולי אני חולה או משהו, ואז פתאום בא לי לחרבן באמת,
אני מתיישב ורואה מולי את הפרצוף שלי בידיים של שני מלאכים
קטנים וורודים על הדלת של השירותים. אני מרים לעצמי שתי גבות
מתפלאות, זה אני? אולי כדאי לכבות את האור? לחרבן בחושך
במסיבה, דבר כזה עוד לא עשיתי בחיים. יש בזה משהו נעים. מזל
שבבתים של צפונים יש נעילה לדלת. חושך מוחלט, אני לא רואה
כלום.
זה לא בסדר שברחתי ככה מהמסיבה.
תמיד רונית נתנה לי הרגשה שאני כזה בהמה לידה, שכל הרגשות
הנאצלים והצודקים אצלה ואני סתם אפס לא מוסרי וחסר ערכים.
מעניין אם האדיוט החדש שלה מצליח לעמוד מול העליונות המוסרית
שלה. בטח לא.  
לא יודע, מאוד הייתי רוצה שכולם כל הזמן יגידו את האמת, אבל
אנשים אומרים כל מני דברים, לא כולם מדברים כל-כך ברור, חלק
מדברים מעוקל, מתחמק, פחדני, תוקפני, אבל זה לא אומר עליהם שום
דבר באמת.
אני די מגעיל את עצמי פה בשירותים, בכלל בזמן האחרון אני מגעיל
את עצמי כשאני מתנשק או מזדיין. אני לא אוהב איך שאני מתקרב,
מתנשק, מלטף, שוכב, מחבק, גומר. זה תמיד הפריע לי אבל הפעם
הזאת שצילמנו את עצמנו בוידיאו מזדיינים באור יום על המיטה
שלי, אלוהים, החוליות בגב שלי בולטות כמו שלד של דינוזאור קדום
שזז קדימה ואחורה, הראש נופל לפעמים אחורה כאילו עמוד השדרה
נשבר, לטאת ענק שמזיינת איילה צעירה, כוסאממו. אבל לא בא לי
לחשוב על זה עכשיו, למה לחשוב על דברים מדכאים כשאפשר לחשוב על
דברים שמחים. כמו מה למשל? שיום אחד אני אהיה מליונר ןאסע
מסביב לעולם. אבל זאת לא מחשבה חיובית אמיתית, זאת פנטזיה, כמו
המלאכים הורודים האלה שמחזיקים לי את הראש בחיוך שמימי כאילו
לא מחרבנים להם מתחת לאף כל היום. אולי זה יקרה בעצם, אני לא
כל-כך מבוגר, אז למה לא עשיתי את זה עד עכשיו, הרי בגלל זה לא
התחתנו רונית ואני, מסע כזה צריך לעשות לבד, לא בנוי לקשר
ועכשיו הצעירונת הזאת. פחד אלוהים. קודם צריך למצוא איזה עבודה
יותר טובה, לקנות דירה אולי, שיהיה לאן לחזור, כוסאממו איזה
קור פה, אני הולך לסגור את החלון לא מעניין אותי, שיסריח
לכולם. אני מרים את היד וממשש בדרך את חבילת נייר הטואלט
הוורוד אבל הניילון שוקע עד סופו תחת המשקל של המרפק שלי, אני
לא מאמין ובודק עוד פעם עם היד, כן, זאת חבילה לגמרי ריקה, אני
מדליק את האור, אלוהים כמה זה מתאים לצפונים, הכל בחוץ טיפ-טופ
ובפנים, נאדא. אני לא מאמין שזה קרה לי. אני דופק את הראש
בקיר.
טוב, אין ברירה, אני מנגב קצת עם היד, פותח את הדלת עם היד
השניה ויוצא החוצה. בפתח עומדים זוג הצפונים המארחים, ולידם
רונית והחבר החדש שלה, הם פשוט לא הבינו מה קרה שם עם האור.
אני ממתין בסבלנות שהריח יגיע אליהם, לרונית יש את החיוך הציני
הקטן הזה שקופא על הפנים שלה כשהיא נורא מתוחה, ואז החבר החדש
שלה פוסע צעד לקראתי ומושיט לי את ידו כדי להראות שהוא בא
בשלום ואין לו שום דבר נגדי, אלון בחור כארז, הריח כבר התפשט
במסדרון המעוצב ואני במקום ללחוץ לו את היד מחליט לרשום בספרי
ההיסטוריה שתיים אפס לטובת הלוזרים, מסתכל לו בעיניים ואומר
"סליחה, אבל יש לי חרא על היד", וכולם מפנים לי באדיבות את
הדרך לאמבטיה.
הסיפור יכול היה בלי בעיות להסתיים כאן אבל באמבטיה קרה דבר
מוזר, היד שלי היתה נקיה, יש חירבונים כאלה, החירבונים הכי
טובים בעולם, או שזה היה סוג של נס או משהו. בכל מקרה שטפתי את
הידיים טוב טוב עם סבון, ניתקתי את הילדה שלי מחבורת
הגולדסטארים המתהדקת והלכנו הביתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה ממסתר מאחורי
המסיכה?
חתול?
מפלצת?
ילדה יפה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/10/01 9:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נתן ברנד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה