רק שהכלב שלך הולך לאיבוד, אתה מבין מזה לאבד משהו באמת.
רק שאתה חוזר הביתה ורואה את השער פתוח ואת המלונה עזובה, אתה
מבין שגוש השיער שחי כאן , לא יחזור עוד לעולם.
כשחברה שלך עוזבת אותך, אתה יודע , עמוק בפנים , שזה לא סוף
העולם. היא צריכה קצת ספייס ואתה קצת חונק אותה ובדיוק עוד
יומיים וחצי היא תחזור להידפק על דלתך, כשהיא תבין, שבחורה בת
26, בלי אוטו ועבודה בהיי-טק, זה לא המוצר הכי נחשק בשוק.
אבל שהכלב שלך... החיה הזאת, שגידלת במסירות, יוצאת מחייך, הלב
שלך עובר נשירה מאסיבית להחריד.
אתה מריץ בראשך את כל אותן פעמים בהן ניקית את החרא שלו
מהשטיח, שרצת איתו לווטרינרים באמצע הלילה, שסידרת לו זיונים
וקצת שהוא סידר לך ( ההיא עם הציצים הקטנים והלברדורית
הלבנה).
רק שהכלב שלך הולך לאיבוד, אתה מבין למה כתבו על זה שירים
ברחוב סומסום , רק אז אתה יכול להתחבר למונח LOST .
פתאום יש לך בבית ים של דברים מיותרים: עצמות מפלסטיק, שקיות
ענק של דוגלי, מלונה לעוסה, שמפו נגד קרציות, אבקה נגד
פרעושים, טיפות עניים, קולרים לסוגיהם השונים, תעודות אחריות,
בובות קרוטות איברים, סדרת מברשות לחיית המחמד, כדור טניס
שאיבד מצורתו המקורית....אך כמה דברים שהפכו בין יום, לחסרי
משמעות.
כשגונבים לך את המכונית, זה לא כ"כ נורא. מה לא נורא?? אם אתה
מבוטח, זאת מתנה משמיים.
תוך שנייה אתה מעמיד אחת חדשה, בדיוק כמו ההיא, רק בלי הדפיקה
מאחורה והבעיה בטרנזמישן. אחת עם נילונים וגומיות.
אבל שהכלב שלך הולך לאיבוד, זה סרט לגמרי אחר...
פתאום הבית ריק מידי,אפשר עדיין למצוא את השערות הגינגיות שלו
על הספה והשטיח באמבטיה.
והריח... הריח הזה שכבר הספקת להתרגל אליו, הולך ומתנדף לו
ברוח.
אתה יודע מה יקרה בקרוב??????????
עוד מעט לא ירגישו שהיה פה כלב אי פעם. כן, כן, עוד מעט תשאר
בן אדם בלי כלב בחצר. בלי כלב ביום שישי בגינה של שנקין, בלי
כלב במשתנות המיוחדות בגן מאיר.
תשאר בן אדם בלי רגישות לסביבה, אחד כזה שלא מזמינים לכנסים של
תנו לחיות לחיות.
מאנייק, שהכלב שלו ברח לו לאיבוד.