אמא אומרת שמאז שהייתי בת שלוש, הייתי עושה כדי לרצות. הייתי
מפטמת את עצמי כדי שסבתא תראה שאני אוכלת, שתהיה מרוצה. הייתי
שרה בהופעות בגן כדי שאמא תרגיש שהבת שלה הכי מיוחדת למרות
שהיה לי פחד קהל נורא. הייתי מוצאת חברים כדי שאבא לא יחשוש
שאני בודדה. הייתי אומרת דברים כדי שהם לא ילכו ממני.
אני תמיד הייתי ותמיד אהיה בנאדם שעושה כדי לרצות. אני כיום לא
נהנת מהרבה דברים. ממה שאני כן נהנת... אני לא בטוחה שזה
אמיתי. אני צבועה! לא כלפי העולם, כלפי עצמי. אני עושה מה שאני
אומרת לעצמי שאני מאמינה בו. ומידי פעם, כשאני מרשה לי
לראות... אני מתעוותת בכיעור עצמי-פנימי וצורחת אל תוך הקליפה
המזוויעה הזאת שאני רק רוצה להיות אני.
מי אני? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.