בממלכת השוקולד
בממלכה שבה הולכים לפי המוסכמות,
מיהו זה העז לאכול מלוח?
מיהו זה אשר יעז להיות זחוח?

כשכולם פונים לשמאל,
מי האחד אשר יפנה לימין?
שגם אם ישמיע קול,
יבלע בקריאת ההמונים.

בממלכת השוקולד,
בה דיבורים על עבר מחליפים את אלו על הווה
בממלכה בה מדברים רק על יהווה,
היכן שכולם אוכלים מתוק,
מי האיש אשר יעז למרוד בחוק?

כי בממלכה שבנויה מטעם אחד,
אין מקום לנוספים,
מי שאוכל מלוח,
יעלם בין ההמונים.

כש"טרנדים" חברתיים מחליפים את השכל הישר
ואנשים עושים דברים כי זה אושר,
כי זה קיבל חותמת של שעווה,
מטעם ה"קולים" של החברה,
ואושר לבסוף להיות "אין"...

כי בממלכה בה כולם פונים ימינה,
ובה הכל מתוק,
היכן ימצא אותו אחד שיקשיב לקולו פנימה
ויתמרד לפני אותו לחוק?

היכן אותו איש בודד,
שבין הרים של שוקולדים
ישב לו לרגע על גבעה מלוחה,
ויאמר? לא צריך אף אחד לא צריך את החברה,
אני אדון לעצמי, לא צריך לחיות לפי הסכמה.

אותו אחד,
שקריאתו הבודדה,
תביא יום אחד,
למציאות חדשה?

האם הוא זה אשר כותב את אלו השורות?
האם בפיו יהיה הבשורות?
האם הוא אשר יגאל את החברה והאנשים,
מחיים בממלכה של שוקולדים?