היום הראשון של שנת הלימודים תמיד ריגש אותי, אך השנה במיוחד!
הו, יומני היקר, השנה היא השנה האחרונה של התיכון. ריגושים!
מחר נחזור לבניין בית הספר המתפורר, נעשיר את מוחנו הדל ונכבוש
את יצרינו הלהוטים. הו, יומני, לו רק היית מבין. בתום השנה הזו
אתגייס לצבא ההגנה של ארצי מולדתי הרי היא מדינת ישראל! ומי
מבנות ארצנו רוצה להתגייס בעוד קרומה בקרבה, כלומר בתולה? הו,
לא ולא! עוד בזמן שנת הלימודים הנוכחית אדאג לקרע המיוחל כל כך
בקרום הבתולין עליו כה שמרתי כל השנים. לא עוד אהיה נערה זכה
ונקיית גיליון. כשיגיע העת ללבוש את מדי הזית, אהיה כבר אישה,
אישה אמיתית. פניי יתנקו מפצעי הנעורים ושדיי יגדלו עד כי לא
אוכל לראות את קצות נעליי. מחר תחל התקופה הנפלאה בחיי ובדיעבד
אתרפק על זיכרונות האורגיות הפרועות בחדר השרת או על מציצות
מזדמנות לסגל הקצינים ביחידה בה אשובץ. בין בגרות למגן אצחקק
בחצר בית הספר עם חברותיי החדשות על גודל הפין של הבחור מליל
אמש ונשווה בינינו זמני גמירות. בטוחה אני שבנות השכבה בגרו
קמעה מאז נסתיימה לה השנה הקודמת וראשן כבר לא יהיה עסוק במעשי
קונדס ושטות. כעת נוכל כולנו להיות חברות טובות למרות כל השנים
הקודמות. כמו כן, גם הבנים בשכבתי השתנו, אך בפן הפיסי. אוהה
יומני! ליוגב יש שרירים בכל מקום ולצחי יש זיפים קשים כאבן.
זאת אומרת, הם נראים קשים כאבן. מה הייתי עושה כדי לגעת בהם,
כדי לחכך בהם את גב ידי או את לחיי. או את שדיי. בחיי נשמתי,
הייתי סולחת לו על כל מה שאי פעם עשה לי! על כל בדיחה פוגעת
ואצבע מצביעה בלגלוג, על כל הפעמים שהשפריץ עליי בגסות את מי
הבאנג מההפסקה האחרונה או הפעמים שעשה קולות של הפרחת גזים
באמצע שיעור והאשים אותי בהם. בגרתי, ומוכנה אני לקבל אותו כעת
כמות שהוא - גבר בשל ופורה. אם כן הוחלט פה אחד, יומני, שהשנה
כבר לא אהיה מן המתבודדות, השנה ישימו אליי כולם לב. השנה אשים
לי כמטרה עליונה להוות חלק אינטגראלי מחיי החברה הכיתתיים
הגועשים. לא אהיה עוד פרח קיר נבול במסיבות בית הספר אלא חיית
מסיבות בלילות שישי במתנ"ס (בטוחה אני שהשנה אעבור את
הסלקציה!). וכמטרה חשובה לא פחות, אשים מול עיניי את התניית
האהבים בה יש לי צורך כל כך. השנה אתנה אהבים עם עלם צעיר מבני
שכבתי, או אולי אף עם כמה! ואם אפשר, בו זמנית. זו תהיה שנה
נפלאה, יומני היקר. נתראה שוב מחר! ובינתיים, לילה טוב.