[ברקים קטנים של זכרון מכים בי.]
מה שלא רציתי, שגה בדרכו חזרה לחיי.
מה שידעתי- נעלם.
יש בי רק אפר של אדמה חרוכה.של טעויות.
מנסה לשטוף עם הגאות
את השפל- כי הכל פונקציה של הירח.
הם ממלאים את העולם. ואין לאן ללכת.

[סופה מגיעה.]
לא לרעוד מהגשם.
ענן אפור היה שורר מעלי כמחפש הצלה
הישועה שטרם באה. היא תתחבא שם לעד.
מחפשת תשובה - חוכמת חיים של נפש תועה, מחפשת
בינה אשר נסתרת בימי.
ואתרפק על חלום עבר בפריחה מאוחרת של רוחות השאול
ואראה את הכל בסתיו חיי-
אדע שהפסדתי פלאי טבע.
אדע שהספקתי לראות את עיניך - מנצנצות מטל דמעות של תחילת
הבוקר,
שנינו, כ-חול מוכה ברק. הפוכים לזכרון של זכוכית.

[בקרת נזקים]
מה שנשאר מעיני זה אושר. אושר מזויף
של מה שהיה פעם התקווה שברקיע.
והשפתיים שהשתוקקו פעם אליך, כבר לא ירצו בקרבתך
כי העינים סגורות.
ומה שהעינים לא רואות... הברקים שבלב לא יעירו.
                       

וכשתגיע לראות אותי, בסופה, הברק בעינים יעלם.
ולא תמצא עוד קסם.
כי אמות - בשקט, בלי יסוריי קודמים.
וחתיכה מהלב שלך תמות יחד איתי.
ולה תוולד שמש חדשה... ואתה תקרא לה "חרטה".