[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ריאי בייט
/
גשר צר מאוד

כבר שנה ושמונה חודשים שאני עובד באחד מהסופרמרקטים בעיר שלנו.
התפקיד לא קשה ודי נוח לי שם. מדי פעם פלרטוטים עם הקופאיות
והחלפת מחמאות הדדיות עם שרון שאחראית על פריסת הנקניק.
"מאתיים גרם של אהבה ממני אלייך" אני אומר לה.
"קילו וחצי של בצל דומע ממני אליך" היא אומרת.
אני עובד במחלקת הפירות והירקות. תפקידי לסדר את הירקות
והפירות הטריים מעל הפירות והירקות הרקובים, כמו שדורש מנהל
הסופר.
במשך יומיים הייתי שקוע בשיחה מעניינת עם שרון מי ישרוד יותר
זמן, אדם שאוכל רק נקניק, או אדם שאוכל רק פירות וירקות. השיחה
הייתה מאתגרת ולצערי שכחתי לטפל בעמדה שלי - עמדת הפירות
והירקות. כך שהפירות והירקות הרקובים היו למעלה. המנהל קרא לי
והודיע שהוא מפטר אותי "מחר בשמונה בערב אנחנו עורכים לך מסיבת
פרידה באולמי גשר צר מאוד. תבוא לבוש חגיגי", הוא אמר.
הרגשתי רע, אך לימדו אותי שחייבים להמשיך, אמרתי "טוב".
הגעתי למסיבת הפרידה שלי וכל עובדי הסופר היו שם: הקופאיות,
עובדי הניקיון וכל האחראים על המחלקות.
השמחה הייתה גדולה אך מהולה בעצב בגלל עזיבתי. כולם אמרו לי
שהם מתגעגעים אליי, "הבננות שאלו עליך", הם צחקו.
רקדתי עם שרון אהובתי את הריקוד המאחד שלנו, כשאני אוחז בכפות
ידיה השמנוניות.
חשתי עצבות.
נפרדתי מכולם ואמרתי "יהיה בסדר עדיין יש לי את שרון". חיבקתי
אותה והלכנו הביתה.
שכבנו עירומים במיטה הצרה שלנו כשהיא רוכנת מעליי "שרון, את
הפרי היפה והרענן שנמצא בראש הערימה ואני הפרי הרקוב שנמצא
בתחתית" גיחכתי. "אני צריכה לדבר איתך" שרון אמרה. "אתה לא
עובד וכמו שאני מכירה אותך, אתה לא תחפש עבודה חדשה. אני רוצה
להיפרד".
הרגשתי עצב ונפרדתי מחצי קילו מהבשר החי שלי. "להתראות" השבתי
לה.
שרון אמרה שהיא מעוניינת לערוך מסיבת פרידה "הרי היינו חצי שנה
ביחד" היא אמרה.
שרון הזמינה את כל האנשים שהכרנו לאולמי גשר צר מאוד. היה
נחמד, אך מהול בעצב בגלל הפרידה. אחזתי בכפות ידיה השמנוניות
ורקדתי את הריקוד המפריד שלנו.

כבר שנה שאני לא עובד ולא מצליח לראות את אור הבוקר, מכיוון
שהבוקר מתעורר מוקדם מדי, בשעות שאני ישן.
אני מעסיק את עצמי במציאת חרוזים למילה אושר, נשבעתי שכשאגיע
למאה אפסיק ואמצא שעשוע אחר להעביר את הזמן.

פקיד ממשלתי קרא לי לשיחה ואמר לי "כבר שנה שאתה לא עובד. אתה
לא תורם לחברה. אתה מעמסה, פרי רקוב שצריך להיות מתחת לאדמה".

"אני מחפש" אמרתי לו.
"היה לך הרבה זמן לחפש, עכשיו מאוחר מדי. החברה החליטה להוציא
אותך להורג" הוא אמר.
"בסדר" השבתי.
הפקיד אמר שהם מתכננים לי מסיבת פרידה מהחיים באולמי גשר צר
מאוד ושכל מי שהכרתי יהיה שם.
המסיבה הייתה בסדר אך מהולה בעצב בגלל הפרידה המתקרבת מהחיים.

כולם היו במסיבה מהגננת ועד המ"כ מהצבא. אותי עניינה רק שרון.

אחזתי בכפות ידיה השמנוניות ורקדנו ביחד את הריקוד האלוהי
שלנו.
בפעם האחרונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מטומטם, הסברתי
לך אלף פעם שכל
הלבנות שמנות!





מוכר מתחיל
בבאסטה התבלבל
עם הגבינות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/11/05 8:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ריאי בייט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה