[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלון ברנע
/
עוד יום בחייו של אל

אנו מצטרפים ליומו של אלמר, ממש שעה או שעתיים לפני סופו. הינה
הוא יושב לצד הפסנתר, כשם שהוא נוהג מדי לילה. מנעים את פעולת
הפיכת הכיסאות, על המלצרים המוטשים בנגינתו המלנכולית. "עוד
כוסית אחת לפני שאני סוגר, אל?" נשאלות המילים מפי המוזג. תוך
ליהטוט נגינה ביד אחת מנופף לו בשניה מיודעינו כי לא יהיה בכך
צורך. בדרכו הביתה הטריד אותו דבר מה באחורי מחשבותיו ולא עלה
בידו לפענח מהו הדבר. כך נח לו על מיטתו ושקע בשינה.

אם נפסח על תיאורן של שעות שינה דוממות והתהפכויות אלמריות
אופייניות על מזרן המיטה, נוכל להביט ולטעום מתמונות הבוקר
שלו. "אל", שכך כינו אותו חבריו, ומשום שאנו מציצים לשעותיו
האינטימיות, נכנהו כך גם אנחנו, היה פותח את יומו בקירצוף גופו
בסבון תחת זרם מים, גילוח אדוק, שהותיר את עור פניו מבריק
ומוקאי, לבישת בגדי הצייד שלו וניקוי נישקו המשומן. ניתן
ליראות כעת, כיצד "אל" נעמד - פניו למראה וכשדמותו ניגלת
לעיניו, מוציא הוא ציחקוק קטוע/מתגלגל של אדם הבטוח בעצמו. אל
נא לך לטעות ולחשוב כי כך הדבר. "אל" היה מבצע ציחקוק משונה
זה, כתירגול לקראת יומו. זה פשוט היה תפקידו ועל כן מילא
אותו.

הינה נכנס אלמר שלנו למקום עבודתו - אולפני הצילום וההפקה
אליהם השתייך. כמו כל כוכב על, היה פותח הוא את יום העבודה
בחלוקת חתימות לאנשים שחיכו לבואו בשערי האולפנים. אך בעוד
שבדרך כלל היה מתקבל בתשואות, מחלק את החתימות ומסתלק
לענייניו, היום לא כך היה הדבר. אל חילק למספר מריעים את
חתימתו, ברשלנות של בוקר יום עבודה, עד שניגש אליו אחד מהם
ואמר בהתרגשות: "אולי, אם אפשר, תאמר בבקשה את המשפט שלך? אתה
יודע, זה שאתה אומר בכל פעם!" אלמר היה נבוך. הוא לא כל-כך ידע
לאיזה מישפט מתכוון אותו אדם, אך עיניהם הניפקחות של הקהל
סביבו רמזו לו, כי אין כל דרר להימלט. הינה הוא מהסס מעט ואומר
לבסוף: "היו מאוד מאוד שקטים... אנו צדים ארנבים." ואז מוסיף
את הציחקוק עליו התאמן מול המראה, וההמון כולו מתפרץ בצחוק
אדיר. "אל" לא ידע כיצד להגיב. הוא פשוט הסתובב והלך, המשיך
ביום הצילומים שלו, כשאלו הרגעים טורדים את מחשבותיו.

"אקשן!" הצעקה החותכת את האויר, היא זו של הבמאי. על הסט נימצא
מיודעינו, כשהוא מתחבא מאחוריו של שיח, כלי הנשק בידו והוא
מנסה להבין את פשר מעשיו. "היו מאוד מאוד שקטים", הוא לוחש,
"אנו צדים ארנבים." הוא מוסיף את הציחקוק הידוע וצופה בארנב
מקפץ בשימחה לתוך הסט. "היי! רק רגע," אמר הארנב, "זה לא ניראה
כמו חוף פיזמו!" אלמר זינק מאחורי השיח ולעברו של הארנב, מכוון
אליו את נשקו. "עכשיו תפסתי אותך, ארנב מאוס!" הארנב מיד
הסתובב וצעק: "קאט, קאט, קאט! הוא לא אמור להיות בסירטון הזה.
כאן זה רק אני ודאפי!" הינה מגיע קולו הרועם של הבמאי בשנית:
"מה אתה חושב שאתה עושה כאן אלמר! תזיז את עצמך מהסט!" "לא!"
הגיעה זעקתו של "אל", "אין יותר סט ואין יותר כלום. תמיד חשבתי
שמעריצים אותי, אך זה לא כך! הם לועגים לי!" "ברור שהם
לועגים," ענה הארנב המבוהל, "אתה דמות קומית." "אין יותר קומי!
אני מחסל אותך! תגיד שלום ארנב!" אל לחץ על ההדק ושני הקנים של
נישקו שאגו בקול נפץ. "באגס" נוקב בצורה בלתי הפיכה. מקורו של
"דאפי" המתבונן הסתובב ונשר לריצפה. שקט נוראי שרר באולפן.
אלמר פאד החביב מעולם לא ניראה מפחיד כלכך. אף אחד לא ניראה
מפחיד כלכך. "מה יש לך להגיד עכשיו ארנב?!" צרח בטרוף,
"אולי... וואטס אפ דוק?!"

בהשראת סיפור שסופר לי בעל-פה מפי ידידי מתן שגיא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה, על
במותייך חלל.




טקס יום הזכרון
בבמה חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/05 19:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלון ברנע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה