משהו מאכל בי
בתחושת הזרות
בהליכה הקרובה
עם האנשים שחושבים אחרת.
יש משהו מעציב בחיותם
בקלות הבלתי נתפסת של התנהלותם
איך הם רוקדים ומחייכים ומנשקים
אחרות בלי הינד עפעף
כשהם שלמים ומאושרים עם עצמם.
משהו ממית אותי בבדידות הזו
באין איש שיבין לעיני
בינות האורות, העשן והלחן
הרועם של חדר צפוף
עם האנשים השמחים.
יש משהו מחניק באי יכולתי להבין
שהם אינם מבינים אותי.
את מורא המגע והחשש ממתק
שפתיים קרובות.
הייתי רוצה לא להיות כאן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.