כמה אפור יש במקום הזה.
אפור, עם מלא כתמים צבעוניים.
הם דינמיים.
אני לא.
פתאום את מדברת.
מהפה שלך יוצא אויר(של בו)קר.
וכמו מחלף אני עולה עליו.
מחפש את הפנייה הנכונה.

"שרטט לי מה אתה מרגיש"
היא לא מבינה שיש גבול לריאליזם שיכול לצאת מהיידים שלי.
היא לא מבינה שהיא הגבול.

את לוקחת את זה בצורה הלא נכונה.
תביני,
החוסר ביטחון הזה שאני מפגין לידך הוא בסך הכל
תקדים
       תרופה
                למכה
שלבטח תבוא ממך מתישהו.

"אני ממש מעריך אנשים בעלי היכולת "להשאיר" לי את השלוק המושלם
בפחית שתייה. אני מעריץ את אלו שיכולים לעשות את אותו הדבר
בשקית טרופית."

הייתי בידיים שלך.
את היית בידיים שלי.
מה יותר גרוע?
של מי יותר מלוכלכות?

אנחנו לעולם נהיה בציר מבוזבז