מכל חיבוקיו זה מה שנותר לי:
שתי ידיים חתוכות לעומק מסכין
מטבח.
ואילו לא מת,
בקיץ ההוא שמת,
הייתי ממשיכה להביט בהן,
ולבקש ממנו שיחבוש אותן,
שיסיר מעלי כאב.
ולעתים בכלל אסור להסתקרן,
אסור להיזכר,
לחשוב מה היה לוחש לי,
אילו היה לוחש.
עלי לשיר לו כמו דשא,
וכמו שקט לנשק.
(יום השנה החמישי, לאבא) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.