אי  פעם הסתכלתם על עצמכם במראה ולא הייתם מרוצים?
זה קורה לפעמים... אבל לי זה קורה כל הזמן.
אפילו אימא שלחה אותי כבר כמה פעמים לפסיכולוג שיבדוק מה שמה
בברגים שלי לא בסדר...הוא אמר שיש לי בעיה קשה.
אני לא יכולה לפתח קשר נורמלי עם אנשים!
אולי בגלל שאני לא נחמדה, אולי כי אני לא מתקשרת, אולי כי אני
לא מפרגנת אבל אולי פשוט אף פעם לא חשבתי שמישהו מספיק תרם לי
ומספיק הביא לי משהו שווה מספיק, יחס טוב מספיק...כדי שלי תהיה
סיבה לתת חזרה?
גם אתם!
אתם שופטים את חברים שלכם לא?
אתם לא בודקים מה אתם נותנים ומה אתם מקבלים? לא, לא, לא!
אל תגידו לי שאתם מקבלים אותם כמו שהם ואף פעם לא התאכזבתם...
אין כזה דבר!
אני לא מדברת שביומולדת התחשבנתם אתם מה המתנה שאתם הבאתם להם
ומה הם הביאו לכם... זה כבר חולני.
אני מדברת על זה שפעם יצא לכם שאתם פרגנתם להם הרבה וקיבלתם
בחזרה כלום? או שהרגשתם שקיבלתם כלום? או שתמיד הם דיברו על
הבעיות שלהם וכשאתם באתם לדבר אתם כל מה שהם עשו זה רק להמשיך
לדבר על עצמם! קדימה... גם אני סובלת פה, גם לי יש צרכים!
תפסיקו לדבר על עצמכם! לעזאזל...
איכפת לי, זה לא שלא איכפת לי אבל יש לי גבול! האוזניים שלי
הציבו לעצמן גבול! אולי גם אני.
קרה לכם שלא הרגשתם טוב?...  ונורא רציתם חיבוק פה, חיבוק שמה
אבל משום מה לא מצאתם את מי שאוהב אתכם רץ לחבק? אז אולי אני
עצבנית שאני לא מרגישה טוב... אז מה? זה אומר שלא צריך לסבול
את זה כי זה לא נעים? גם לי היו פעמים שלא התחשק לי לראות
מישהו בצורה נורא חזקה, לא התחשק לי הפרצוף שלו באותו הרגע...
אבל אני נשארתי! עד גבול היכולת כמובן...
תמיד קורה גם שפתאום ידיד שלכם שכל החיים היה ידיד וידע מהתחלה
שאם הוא ידיד כנראה לא הייתי רוצה שיהיה יותר... אבל פתאום!
מתחשק לאדון נורא להפוך ליותר מידיד והוא לא מוכן לקבל את זה
שלכם זה לא ממש נראה! טוב... מצטערת אדוני אבל אני לא אחת
כזאת, אם אתה ידיד אתה ידיד. אתה לא רוצה?
תלך קיבינימט!
בטח עד עכשיו הבנתם כבר פחות או יותר מי אני ואתם לא ממש
מחבבים אותי או ממש מרגישים כמוני... לאלה שמרגישים כמוני תעשו
טובה ותפנקו את עצמכם במשהו... באמת מגיע לכם!
לכל אלה שלא מבינים אותי או שיש לכם הרבה או שפשוט אין לכם
כלום
בשני האופנים אולי אתם ברי המזל כאן.
והנה לנושא חדש...
קרה לכם שחבר שלכם נורא רצה להכיר את כל הידידים שלכם? לבוא
למסיבות שלכם... להשתתף, אתם יודעים להרגיש מהחברה שלכם.
ומה אם אני לא רוצה אותו שמה? הופה! ריב, מתווכחים, פתאום אני
בוגדת, פתאום אני לא אכפתית, יש סיבה לזה שאני לא רוצה שהם
יכירו אותו בטח... והוא חייב לנסות לברר מהי.
אני יגיד לכם מהי... אני לא רוצה שאם אני אזרוק אותו לעזאזל
חברים שלי יזמינו אותו למסיבות של החברה שלי וגם לא מוצא חן
בעייני שהוא יישב ויתלונן שחברים שלי לא לרוחו או שזה עושה לי
ככה וזה מדבר קצת ככה... לי יש בעיה חמורה עם ביקורת, לא אוהבת
אותה, בייחוד ממישהו שלא שואלים אותו ולא רוצים להזמין אותו
לאן שהוא בא.
וכל הקטע הזה של מין בנים ובנות וכל המאמרים האלה שזאת מתלוננת
וגם ההוא אומר שלבנים זה לא פיקניק אם אני מועילה בטובי לעשות
טוב לך, תעשה טוב לי ודיי! מה זה כל התלונות האלה? זה לא טעים,
זה לא נראה להם, אחת החליטה שהיא לא אוהבת להיות תלויה באוויר,
מה זה? מה קרה לסקס של שני אנשים שאוהבים אחד את השני ולא
אגואיסטים! בנוסף לזה גם אנשים מתלוננים שיש סקס אבל לא מספיק
נגיעות מעבר לזה, לא מספיק נעים. אני אוהבת לישון שעושים לי
נעים ויש חברות שלי ששמעתי מהן שעושים להן נעים אבל בגוף רק...
אז בנים יש לנו פנים!
ואני בטוחה שגם לכם יש, אולי גם אנחנו מתייחסות אליכם ככה...
אז תגידו!
תתלוננו לבת הזוג אחרי הכל כולנו רוצים ליהנות מזה שאנחנו פה,
לא?
ולסיום תודה רבה לכל האנשים המניאקים שנתנו לי השראה לקטע
הזה...