אם היה מקובל לבהות
הייתי עורך מחקר שלם
על הבטן שלה
שטיפה בורחת לצדדים
כשהיא יושבת בתחנה ומחכה,
הייתי טובע
בעיניה הירוקות
אם היה לי אומץ
הייתי שואל אותה
שאלה טיפשית
או שולח לעברה חיוך מבויש,
אבל בינתיים
הכי קרוב שהגעתי אליה
זה חצי מבט
חלום קצר
ושיר.
היא יפה.
העיניים
השיער
הלחיים
האף
הבטן
הרגליים
אפילו הגב התחתון,
אפילו אצבעות הידיים.
אבל זה לא זה
זה משהו אחר.
יש לי הרגשה שגם אם נהיה כאן עוד מיליון שנה
היא תמשיך להיות יפה
ואני אמשיך להיות יושב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.