כלבי האהוב היה כה אומלל,
קרצייה אכזרית הפכההו לדבר מאכל.
כתאילנדי אכזר מצצה את דמו
בכה הוא תמיד על מר גורלו.

בא אלי כלבי והחל להתלונן.
אמר הוא לי: "אני כה זקן,
רוצה מעט מנוחה,
ופה על זנבי קרציה מציקה.
מה אעשה? הו אדוני היקר
כיצד אפטר מהמטריד הזר?".
חשבתי רבות, פניתי למומחים,
ניסיתי עצות, תכשירים וכלים.
אך קרציתו של הכלב עוד לא נעלמה  
והמשיכה למצוץ בתאווה כה רבה.

פתאום עלה לי רעיון כה מדהים!
הידד! חשבתי, הרי זה מתאים.
הלכתי  לחפש תנין חכם
שיפתור לי את החידה באופן מושלם.
חיפשתי ותרתי עם תרמיל ומקל
הסתובבתי בכל ארץ ישראל.
נהרות, אגמים שלוליות וימים
אך לא מצאתי בשום מקום אפילו זכר לתנינים.
חשבתי לעצמי על אכזריותה של מדינתינו
שאת התנינים משמידה ומותירה אותנו עם קרציות על כלבינו.
אז החלטתי לגזול.
החלטה קשה, פשע גדול.  
חמסתי תנין מגן החיות
ועזבתי את המדינה כדי שכלבי יוכל להתחיל  לחיות.  
ואז הגיע רגע האמת. "הו תנין זקן,  כבוד כה רב!,
אנא אמור כיצד אסיר קרצייה מזנב הכלבלב..."  
התנין פתח את פיו ישר לעניין ללא כל בעיה להחליט,
בלע הכלב והסוף לקרצית.  
נדהמתי מגאונותו של התנין וחבטתי בעצמי
על שלא חשבתי לבד לבלוע את כלבי.
אמנם זה לא נראה מרשים,  
אך המטרה מקדשת את האמצעים.
לכן הבאתי פרס לתנין על פתרונו הגדול
ואפשרתי לו גם  אותי לאכול.

ומוסר ההשכל הוא פשוט וקל:
אם סובל אתה מבעיה או ממחדל,  
גייס תנין והיה לדבר מאכל.