מירב ברמן / בדרך |
אחרי עיקול תמיד אותו השביל
ההליכה היא כבר מזמן מוכרת
והשמיים כביום רגיל
ולצידי הולך פתאום בדרך
ילד קטן עם תיק גדול נורא
אני מביט אליו, הולך בשקט
והוא מציץ אלי בחזרה
עכשיו זה שנינו שהולכים בדרך
והוא נראה לי פתאום קצת מוכר
אני לוחש אליו סליחה בדרך
ולבסוף הוא גם נותן לי יד
והשמיים הם כבר קצת אחרת
פתאום יצאה הקשת בענן
וכמו תמיד זו היא אותה הדרך
רק שעכשיו אני כבר לא לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|