|
נטבעו בי חיי אדם
קור וכמיהה
וכבר אינני יכולה לפרוש בפניך
את עצבותי
כמניפה יפייפיה הראוייה למבט.
רק ציורים אני מציירת לך
סירות קטנות עם מפרשים,
שמיים ותקוות.
וכל שנשאר ממני
נכתב.
פרחי תפילותיי הולכים וקמלים.
גופי צולל בבדידות.
אינני יודעת כבר כיצד לתפור
אני נתפרת
טלאים של רגש זר ואהבה.
ותובנות המחלחלות בכלי דמי
כפי שאתה מחלחל אל תוך
שקט מופתי.
אין דגלים המורים לי על סכנה.
אני מסתכנת. |
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.