אני שונא שחשוך זה מזכיר לי את הבית
אני שונא שיש רעש זה מזכיר לי את הצעקות
אני לא יכול כשחם כמו החדר כשהוא סגור לאנושות

כשאני בבית, נוח אך לא כשאני נזכר בו
הצעקות באות ממני וההד פוגע רק בי
החדר חם מהכעס שאני זורע בו שאני נועל את עצמי בתוכו

אני שונא לפגוע, בעיקר כשזה בכלל מגיע לי
אני שונא לדמם כשאני חושב על האנשים שדואגים לבריאותי
אני שונא כשאוהבים אותי אבל לא באמת

כשאני פוגע אני נפגע שזה בגללי
כשאני חותך אני מדמם גם על בגופם של חברים
הן אומרות שאוהבות אך לא מצפות שתאמין

אני שונא ללמוד בעיקר כי אני רוב השיעור ישן
שונא לחשוב שמהחיים שלי כל שיצא זה חרא
אני לא מסוגל לדמיין אהבת אמת שמוחזרת אלי

כשאני ישן אני חולם על עצמי מצליח בלימודים
וככה אני חושב שאולי יצא משהו מהחיים
אני לא מסוגל לדמיין אפילו בחלומות השמחים

אני שונא לעשן כי זה פוגע בסובבים אותי
אני שונא את עצמי כי אחרים מצפים שאוהב
אני שונא להיות שמח כשבעצם אני עצוב

אני מעשן בתקווה למות מהר ככל האפשר
אני שונא את עצמי, לדעתי זה מותר
החיוך הוא לחישה שאני זקוק לקצת חיבה

אני שונא שאנשים משקרים
אני שונא שאני משקר לעצמי
אני לא רוצה אבל באמת שאני שונא

לרוב, המשקרים הם אני
כך שאני תמיד משקר לעצמי
אני שונא אותי.