New Stage - Go To Main Page

דוד אשוח
/
אהבת בוסר

בשנות החמישים, כשאני סופר אחת עשרה שנות ילדות מאושרות, נסעתי
עם הורי לביקור אצל אנקה וחיים בראשון הרחוקה. חיים היה מדען
זעוף פנים ואנקה בת דודתה של אימי היתה פולניה עבת בשר שניסתה
להאביס בכח את כל הסובבים אותה. האמת, לא אהבתי את הזוג, אבל
בתם דליה זהובת התלתלים ובעלת צחוק המתגלגל למרחקים, היתה קהל
מלהיב למעשי הליצנות והחיקויים שלי. מצב רוחי הרקיע שחקים כאשר
נודע לי שהגדוילים הולכים להצגה, ואני הבייבי סיטר של דליה
שהיתה צעירה ממני בשנה. חיים הזעפן השכיב אותנו במיטות תוך כדי
הרצאה על חשיבות השינה לדור הצעיר וההורים מיהרו לצאת. לא
יכולתי להתאפק וחזרתי מילה במילה על הרצאתו בחיקוי מדוייק של
קולו הזעוף ותוך דקה נכנסה דליה לחדרי בצחוק פרוע כמו שאהבתי.
לאחר שעה קלה של משחקי מחבואים ותופסת מצאנו את עצמנו משתרעים
בתחתונים במיטה הרחבה של אנקה, שקועים בדיון מעמיק על ההבדלים
בין בנים ובנות. לפתע בעיצומו של ויכוח למי כיף יותר בחיים,
לחשה דליה, "בוא נציץ אחד לשני בתחתונים" ומיהרה להוסיף "אני
ראשונה". "אני מרים את התחתונים וסופר עד שלוש", עניתי במבוכה
"ומה שתספיקי תספיקי". "אני סופרת", ענתה דליה בצחוק כבוש.
דליה ספרה לאט, הציצה,  ולחשה "יו... זה תמיד כזה אדום? או
שהוא מסמיק מבושה ממני?" "מה פתאום", השווצתי, "לפעמים הוא
כמעט סגול". "עכשו תורך", אמרה דליה, "ומותר לך לספור", צחקקה.
הצצתי ובשחצנות גברית אמרתי "זה הכל? בקושי יש מה לראות".
"חכה," צחקה דליה, "נראה אותך אומר "זה הכל" כשיהיו לי ציצים
ענקיים כמו לאמא שלי." פרצנו בצחוק אדיר ולא יכולנו להפסיק
דקות רבות. לאחר שנרגענו השתררה דממה ארוכה ופתאום התקרבה אלי
ולחשה לאוזני, "תרשה לי לנגוע לך? אם תרצה גם לך מותר". הרמתי
מעט את התחתון. דליה היססה מעט ובמהירות נגעה לי באצבעה ונסוגה
כנשוכת נחש. זרם עז עבר בגופי. מה קורה לי? חשבתי, אני נוגע
לעצמי הרבה פעמים, זה די נעים אבל לא מחשמל כמו המגע שלה.
"תורך עכשיו, תפסיק לרעוד ובוא לגעת," אמרה דליה והפשילה את
תחתוניה.  התקרבתי לאט כשפתאום נשמעה קריאה מהרחוב "דודי,
דודי, דודי." כהרף עין חלפה ההתרגשות, פג הקסם, רצתי בתחתוני
למרפסת. ברחוב עמד משה אחי, המבוגר ממני בשבע שנים. "תתלבש
ובוא, נוסעים הביתה", אמר. "אבל אמא ואבא עוד לא חזרו," ניסיתי
להתנגד. גם דליה שהצטרפה אלי התריסה "ומי ישמור עלי אם תיסעו?"
משה התעקש. התביישתי, אולי הבין? עד מהרה התלבשתי וכשהגעתי
לדלת הפריחה לי דליה נשיקה באוויר ונופפה לי באצבעה "אל תשכח,
אתה חייב לי". הפעם הבאה שנפגשנו היתה במסיבת הבר מצווה שלי.
אנקה שלחה את דליה לתת לי את המתנה. דליה יפתה וניצני גבשושיות
בצבצו מחולצתה. הודיתי לה על המתנה והוספתי "עכשיו אני חייב לך
פעמיים". דליה נישקה אותי בלחי ונמלטה בצחוק מתגלגל אל הוריה.
עם חלוף השנים, כשגדלנו והפסקנו לצאת עם ההורים כמעט ולא
נפגשנו, אבל שנים רבות עדיין הרביתי להרהר מה היה קורה אילו לא
הופיע אחי משה ולאיזה מחוזות היינו מרחיקים לכת, והיום כשאנו
נפגשים אחת לכמה שנים באירועים משפחתיים אני מסוקרן לדעת: האם
דליה זוכרת את  מפגש הבוסר כמוני? תוהה, אך לא מעז לשאול.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/11/05 12:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד אשוח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה