מתפתחות אצלי בראש
חושבת שאין סיבה לחשוש
שהכול יהיה נפלא
ממש כמו בסרטים
כמו מתוך אגדה
ואז המציאות
במפגש חזיתי עם הדמיון
כל התקווה ירדה לטמיון
והכול מתנפץ לך בפנים
בלי חשיבות, בלי רחמים
כי ככה זה שריק לך בפנים
ממלאת את החלל בשקרים עצמיים
אשליות מתוקות
קל בהן להאמין
פשוט בקסמיהן להיכבש
אז את כבר בפנים עמוק
קשה לצאת כי זה כל כך מתוק
ולפתע מתנפצת כל חומת האשליות
בין רגע את נקברת בין כל ההריסות
וככה נגמרות האמונה והתקווה
לפחות עד לאשליה הבאה.