חול, שימשיות של קיץ, איש עם קל-קר, ענבים זרועים בחול. זפת.
הורים. שתי אחיות. חברים ונשים.1979. ועוזב את הכל, וצועד,
המבט אל השמש. מבקש מכפות-הרגליים, ואחר כך מן הרגליים, לא
לשדר את הקור של המים והולך והולך והולך והולך. ועומד.

גל ענק מוקצף, ואין דבר לפניו, ואין דבר מאחוריו והוא בדרך
אלי, ואני מחכה לו ואני רוצה אותו. רוצה שיקח אותי אליו, מעליו
או מתחתיו. והוא רועש, גדול וחזק.
"אני מחכה לך...", אני רומז לו. אני מחכה לך וסומך עליך.
שניות נמתחות להיות חיים של מחשבה, נע בעדינות, מתאים עצמי
בזרמים של-לפני.

והייתי עומד, ואני הוא הילד, צרוב מן השמש ולא שומע קטנים ולא
שומע גדולים.  רואה את האופק, מתרגש מן הרוח. הים עוטף עד הבטן
העגולה מן האבטיח.

כאילו ימים הייתי עומד ומחכה.



חוזר לים, זיפים מכסים את פני ואני אב לילד. ועומד בג'ינס והים
עוטף עד האבזם ורואה את הגל.
והוא גדול יותר, עמוק יותר, קרוב יותר אל השמש. ולא שומע
גדולים ולא שומע קטנים. עומד ומחכה.