ניר בראון / אישה טווה |
כאילו חשבה שגופה הוא הטרף,
קורים שקופים,
עשויים מעצב חייה,
עשויים כולם משנאתה -
המותר הכבוש.
כמוכת ירח-חולה,
מסתובבת סביב עצמה.
שתיקתה במרץ,
מפיקה את חוטי הארס.
במרחקים משתנים, צהובים -
הם נעים לצידה,
עיוורים זה למחול של זה.
בעיניהם היו עומדים.
חשה נטרפת,
משותקת
מנסה להבין,
מי זה טווה לה חוטים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|