אני יושב על ספסל ומביט מסביב,
שואף לי אוויר של תחילת האביב.
מביט שוב בפרחים שרק החלו לפרוח,
ומנסה בזה הזמן רק אותך לשכוח.

כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כי כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כי כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.

מוציא את אוויר האביב מריאותיי,
בזמן שרק אלייך נתונות מחשבותיי.
אהבתנו הייתה אך נגוזה לתמיד,
ובשבילך אני עכשיו כבר לא יותר מידיד.

כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כי כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כי כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.

מביט על עלה שמכוסה טיפות טל,
וחושב על הדרך בה מסתובב גלגל.
על איך היינו אוהבים והפכנו ידידים,
כי טענת שזו הייתה רק אהבת ילדים.

כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כי כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כי כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.

הפלאפון בכיסי מתחיל לצלצל,
הלוואי שזו את, אני מתפלל.
אבל זו לא את, זה טעות במספר,
ומלאי תקוותי הולך ונגמר.

כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כי כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כי כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.

קם מהספסל והולך לביתי,
נזכר איך במבט גנבת את נשמתי.
היינו ביחד זמן לא רב,
כי חשבת שאני בך כבר לא מאוהב.

כי כמו הפרחים בשיאו של הסתיו,
כי כמו שמהשמיים לפעמים נופל כוכב,
כי כמו נר שדועך לו אט אט,
ככה נסוגה אהבתנו בלאט.

הייתי צריך לומר לך כבר אז,
אבל כנראה שלא הייתי מספיק נועז,
עד כמה אהבתי, עד כמה אוהב,
עד כמה שאת לי עמוק בתוך הלב.