ניר בן סימון / אור לבן קטן |
תמיד זוהרת
חיוכך מעל השמיים
נוגעים בעורך ואת מצומרמרת כולך
שורטת כמו חתול פצוע
לא תמימה כמו פרצופך
ולא עדינה כמו פנייך היפות
אור קטן, אור קטן....
לו ידעת כמה מצרים עלייך
כמה אנו אוהבים אותך
כמו שרק ניתן לדמיין
והנה אני מביט בעינייך
הן כבויות לגמרי
אור קטן, העיניים נכבו לה
והיא אינה מחייכת יותר
העור דוהה
החיוך פסק מלשמח אותנו
האור הקטן,
מה עצוב מה שאירע לך
אנחנו פה איתך.
מוקדש לידידה טובה מאוד שלי. שתדעי שאני שם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|