למה כשעזבת משהו בי נכבה?
לא אהבנו, לא נמשכנו.
אבל כשעזבת משהו נכבה שם.
משהו נכבה בשיר השמחה שכל הזמן צוחקת ומצחיקה.
אולי זה בגלל שאני לא רגילה להיות לבד וכבר התרגלתי להיות
איתך,
התרגלתי לזה שיש לי אותך תמיד כשאני צריכה מישהו...
אמנם אני שמחה ואמנם אני מאושרת. אבל לא אושר שצריך להיות
לילדה בת 16 וחצי שכל החיים לפניה.
משהו קרה שם ואני לא יודעת בדיוק מה ובזמן שאני מנסה לברר
חצי עולם סביבי קורס. איבדתי אנשים שהיו חשובים לי
אבל אתה - בכלל לא אכפת לך ממני עכשיו.
אם אני אבוא ואשתף אותך זה לא יעניין אותך.
אתה רצית רק דבר אחד - דבר אחד שלא יכולת לקבל ממני.
כי אני לא ילדה כזאת, למרות שיש רבים שחושבים ככה עלי.
אני לא בנאדם שמתמסר בכזו קלות.
אני בנאדם ששומר כל כך הרבה דברים בלב, כל כך הרבה
חרא (סליחה על המילה) על אנשים.
אנשים מוצאים פסיכולוגית. יושבים איתי שעות ומדברים על עצמם.
ובעצם מה איתי? למה אותי הם לא שואלים מה קרה?
הבנאדם שחשבתי שיהיה לו אכפת ממני ושעובר עלי משהו ושיסלח לי
על הכל, חושב שאני שקרנית. בעצם אפשר להגיד שחצי מהעולם שלי
קורס, ואתה עדיין... לא שלי...
רוצה שתחזור אבל רק בשביל שתהיה שם בשבילי, שתקשיב לי כשאני
צריכה אותך, כי בעצם אתה הבנאדם שברחתי אליו כשהיה לי רע,
כשהיה לי קשה, אתה הבנאדם שהקשיב לי, הקשיב לי בלי לדרוש
שאני אקשיב בחזרה... אמנם זה אגואיסטי אבל אני כל כך צריכה
אותך.
אוקי, התנהגתי חרא. אוקי, אני לא הייתי בסדר. אבל אחרי הכל אתה
כן חסר לי וכן אני מרגישה את החסרון שלך... אתה היית שלי, היית
תמיד שם בשבילי, אולי חצי מהדברים האלה שמרתי אצלי. בלב שמור
היטב היטב...
אבל כבר מגיע השלב שאי אפשר לשמור שומדבר בבטן, הכל חייב לצאת.
אני לא מבינה מה קורה לי, אני לא מבינה איפה אני, מי אני, אולי
עכשיו אני מגבשת את האני העצמי שלי אבל כרגע אני בסערה של
רגשות שלא נגמרת ואני לא מבינה לאיפה הבנאדם שהקשיב לי תמיד
נעלם. אוהבת אותך... אבל לא אהבה של אוהבים, לא אהבה כזו. אלא
אהבה בתור בנאדם. היית בנאדם מקסים, והכי חשוב הסכמת להיות שלי
במשך חודשיים וחצי, ואז בלילה אחד שכבר לא יכולתי יותר לסבול
את זה שאני צבועה אליך אמרתי לך שזה לא בשבילי, ולמען האמת אני
מצטערת. הייתי צריכה למשוך את זה עוד קצת זמן בשבילי שאני אוכל
לבוא ולדבר איתך, שאני אוכל לבוא ולקבל את העצות שלך...
כולם אמרו לי שאתה דפוק, שאתה טיפש. אבל אף אחד לא בא ודיבר
איתי כמו שאתה דיברת איתי. היית שלי ורק שלי. ועכשיו כבר לא.
ועל זה אני מצטערת שזה נגמר ככה. ושאנחנו לא מדברים. רק שתדע -
אני מצטערת שפגעתי...


מוקדש לנסיך הקטן שלי שהרחקתי ממני ברוב טיפשותי