יעל נווה / מאור |
עם הישמע האות.
קצוות חיים הגיחו
מזינים עוד זעקות.
ערימות החול נערמו,
קומצה- קומצה,
אל מול מיליון דמעות שנשפכו
ומשכו מטה, חסרות מוצא.
חיוך יחיד עוד הספיק להמחות,
מחרים עם לכתו נפשות רבות
שהאושר כבר לא ישכון בן
שדעכו אל הרחק מכאן.
תמימות צעירה שלא תשוב,
אשמה וחוסר און שלא יניחו,
תחושה של ריק, מחנק כאוב,
אהבה חסרת קץ שלאו יפיחו.
לזכרו של מאור שירין ז"ל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|