[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועם חשין
/
פרויד העכבר

לילה אחד שמעתי רחשים מוזרים מכיוון המטבח, לא רעש של רוח חובט
בשקיות הסופר שאמי אוהבת לאגור אלא ממש רחשי תזוזה. היות ואני
הן פחדנית והן סקרנית, ניגשתי למטבח. מחקירת היסוד שביצעתי עלה
כי זוג עכברים שכנו להם לבטח במטבחנו. חוצפה.
ללא חוזה שכירות או השתתפות בהוצאות המים, חשמל, אוכל וכו'.
מעבר לעובדה שהותירו גלילהם הקטנים על רצפת המטבח, רעש הציוצים
שלהם היה ממש אבל ממש מעצבן. זה היה נשמע כאילו והם ממש
מאושרים! הנבלות הקטנות! אני, מרטיבה כרי בלילות בודדים והם
מאושרים...
כל לילה הייתי יושבת שעות בסלון, סיגריה בפי, כוס קפה בידי
וכולי קנאה. כך אני והזוג המלכותי עד לשעות הקטנות של הבוקר.
ערב אחד נפל הפור.
החלטתי להרוג אותה.
את הנבלה המאושרת.
ארבתי לה בעודה מגששת דרכה בחושך אל מדיח הכלים הקטן שהותר
פתוח בכוונה תחילה, המתנתי עד שנכנסה ואז... נעלתי עליה את
הדלת והפעלתי את המדיח. תוכנית מלאה.
העכבר, שנותר אומלל, עמד ערב ערב על רגליו האחוריות, מצייץ
בדחילו וברחימו שתחזור. אך היא, נאספה אל אבותיה, נקטפה בדמי
ימיה, נרצחה באכזריות על ידי המדיח וכמובן לא שוהה לציוציו
קורעי הלב של בן זוגה.
לילה אחד, בעודי מתגלגלת אנה ואנה במיטתי, ומרפא לנדודי שנתי,
אין,
שמעתי אותו במטבח. מצייץ בערגה לאהובתו שהלכה לה.
פסעתי בשלווה למטבח, בכדי לא להבהילו והתחלתי לשוחח עימו. כפי
שאתם מבינים, חברים רבים אין לי, לכן הייתי צריכה להסתפק
בעכבר. והיות ואין זה יאה שלחברי היחיד לא יהיה שם, כיניתיו -
פרויד. על שם קודמו, זיגמונד פרויד. בכל אופן אני ופרויד
(העכבר) בילינו לילה, לילה יחד.
הוא בציוציו ואני בדיבוריי.
חודשים לאחר מכן, לאחר שגדל וקיבל צורה של חולדה, החליט להעז
ולהוציא חוטמו החמוד החוצה באור יום מלא. אחותי, הפחדנית
המסכנה, שנקלעה באותו הרגע למטבח, לא ידעה נפשה מרוב פחד
ובצרחות אימים הקפיצה את כל הבית שחישב לרגע להתמוטט עקב התקפת
טרור מעושה.
ופרויד האומלל, היה רגיל לאהבה, הבנה, חום ואוכל טעים לא כל כך
הבין על מה המהומה ונותר ניצב על מקומו בהמתנה למשחק שלא אחר
לבוא.
אחותי הטיפשה החליטה כי צריכים להורגו וכי דלי על ראשו הקטנטן
יהיה נהדר. היא סגרה אותו בדלי וחיכתה. וחיכתה וחיכתה וחיכתה,
עד תום סבלנותה. לאחר מכן הסירה את הדלי מראשו, וראו הפלא ופלא
- פרויד ניצב תחת הדלי ממתין לו להמשך המשחק (שלא היה מעניין
עד עכשיו, כן? לכן נם את שנת הצהריים שלו תחת הדלי). אחותי,
המכשפה, שממש לא התחשק לה לשחק עימו (לא שלה יש יותר מדי
חברים) החליטה להוציא אותו החוצה אל העולם הקשוח של משפחות
מרובות ילדים שחושבים שעכבר חמוד הוא משחק. היא דחפה אותו
החוצה בעזרת מטאטא למדרגות ופרויד, פשוט נעמד לו שם ממתין
להמשך המשחק. אך היא המשיכה בשלה היא הדפה אותו כל כך חזק עד
שצנח שלוש קומות מטה ומת.
כשחזרתי הביתה באותו הערב, גיליתי את גופתו שרויה בתנוחת חוף,
על גרם המדרגות. באותו הלילה בכיתי.
ומאז לילה לילה אני יושבת מול מכונת הכביסה ממתינה לציוץ
המבשר. סופרת חברים שקיימים אך ורק בדמיוני, מתגעגעת...
לפרויד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היי בייבי, יש
לך קוק בחזייה
או שאת סתם שמחה
לראות אותי?

-חניבעל לקטר


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/11/05 20:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועם חשין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה