[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית גוטמן
/
מזוייף

ביום של הלוויה של צחי נגעתי בך בפעם הראשונה.
ולא סתם נגעתי,
נגעתי איפה שצריך ואיך שצריך ועשיתי הכל בזמן הנכון.
אפילו גמרת.
אני חושב שגמרת כי איתכן הנשים אי אפשר באמת לדעת.
הרי בזיופים אין עליכן.
מזייפות את הקול, את הכיווצים, אני חושב שאתן אפילו משכנעות את
עצמכן שבאמת גמרתן ואולי אתן באמת נהנות.
אני אוהב את הפרצוף שלך שאת נהנת.
אני אוהב שאת נהנת בגללי, בזכותי, ששמי מתגלגל בפיך, בלחש...
ברוך...
איך שאת מחבקת אותי אחרי זה, כאילו מודה לי, מחייכת וממשיכה.
בלוויה בכית.
אני אוהב את הפרצוף שלך שאת בוכה.
משהו בו משתנה, נהיה עדין יותר,
השפתיים שלך נהיות אדומות ונפוחות, עינייך מתכווצות ולחייך
מסמיקות.
הבטתי בך כל הלוויה, רק בך, התעלמתי מאמא של צחי שלא יכלה
להחזיק את גופה החלש והתעלפה ממש ליד הקבר.
התעלמתי ממראה אבא שלו, איך ששם את כומתת הצנחן של צחי שכל כך
היה גאה בה.
התרכזתי רק בך...
שכחתי איך שעות ספורות קודם לכן נאלצתי לזהות את גופתו של החבר
הכי טוב שלי, חבר שבמשך שנתיים אכל מאותה הצלחת שאני אכלתי,
שתה מאותה הכוס שאני שתיתי, שראה אותי במצבים שאמא שלי לא ראתה
אותי,
ששכב איתי במארבים כמו זין...
שזיין אותך.
שנגע בך וגרם לך לעשות את הפרצופים האלה שלך שאני כל כך אוהב.
כל הלוויה הסתכלתי עליך.
ואת, את היית עסוקה בכאב שלך,
רחוקה ממני וכל כך קרובה אליו.
בהספד בקושי יכולת להוציא מילה מהפה מרוב בכי, הדמעות חנקו
אותך ונאלת להפסיק באמצע.
גם אחרי הלוויה ברחת ממני ואני, אפילו לא היה לי כוח לחפש
אותך.
ידעתי שזה יהיה קשה כי כשאת מחליטה להעלם את לא משאירה עקבות.
אז פשוט נשארתי שם,
יחד איתו.
אפילו כשאחרון האנשים כבר עזב,
עזרתי לו להעביר את הלילה הראשון שלו.
ישבתי שם, והבטתי בחלקת הקבר הטרייה.
לא דיברתי אליו אלא אליך,
שחזרתי את הגוף שלך, כמה עדין העור שלך וכמה שהייתי רוצה לחוש
את מגעו...
הבוקר,
לא הגיע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לידיעת
האסטרונאוטים,
החלל יהיה ריק.

זה סוף החדשות
מקול ישראל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/11/05 12:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית גוטמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה